1ובשרם יהיה לך. ובשרם – אחד תם ואחד בעל מום, לימד על בכור בעל מום שניתן לכהן. שלא מצינו זה בכל התורה עור"ל שלא מצינו בכל התורה דבכור בע"מ ניתן לכהן, ואשמעינן הכא מדכתיב ובשרם בלשון רבים דגם בע"מ ניתן לכהן, אבל הא ליכא למימר דלריה"ג דס"ל דפסוק הקודם איירי גם במעשר ופסח, כמבואר שם בדרשה את דמם ואת חלבם, קאי גם לשון פסוק זה ובשרם על פסח ומעשר דשייכי לכהנים, יען כי דבר פשוט וידוע בכל התורה דמעשר ופסח בעלים אכלי ליה, ועיין בבכורות כ"ח א' לחד מ"ד יליף ענין דרשה זו מלשון יהיה לך דרבויא הוא, יעוי"ש.
.
(זבחים ל"ז ב׳)
2ובשרם יהיה לך. כל כהן שאינו ראוי לעבודה אינו חולק בבשר. מאי טעמא, הרי הוא אומר את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם יהיה לך – בוא וזרוק ואכול עזבא לאפוקי רק כהן טמא ואונן ומחוסר כפורים, אבל לא כהן בע"מ דאותו ריבה הכתוב ביחוד, כמבואר לפנינו בפ' צו (ו' י"ט).
.
(שם קי"ב ב׳)
3כחזה התנופה וגו'. ת"ר, מניין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד, שנאמר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד עחובמשנה כאן מבואר דגם במעשר הדין כן, וכתב רש"י וז"ל, בכור יליף לה בגמ', ומעשר לא ידענא מהיכי, עכ"ל. ועיין מש"כ בפסוק הקודם אות ע"ג מקור נאמן לזה. ועיין בבכורות כ"ז ב' מפרש הגמ' לחד מ"ד דאפשר למדחי היקש זה דאפשר להקיש לחזה ושוק של תודה דנאכלין ליום ולילה, ולכן מפרש דילפינן מיהיה לך דכתיב כאן ודרשינן הוסיף לך הכתוב הויה אחרת בבכור, כלומר לבד מתודה, והיינו דנאכל עוד ליום שני. ואמנם אנחנו קבענו הדרשה שלפנינו משום דכנראה כן הסכמת הגמ', יעויין בסוגיא.
.
(שם נ"ז א׳)
4כחזה התנופה וגו'. תניא, בית הלל אומרים, בכור נמנים עליו אפילו זרים עטר"ל בכור שהומם ושחטו בעליו הכהן מותר לו לזמן ישראל לאכול ממנו.
, ואע"פ דכתיב ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, והתם כהנים אין ישראלים לא פכדכתיב נתתי לך ולבניך ולבנותיך.
, הני מילי תם, אבל בעל מום כתיב בי׳ (פ׳ ראה) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו פאופסוק זה שלפנינו בתם איירי כדכתיב את דמם תזרוק, אבל בבע"מ דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו, וילפינן זר בק"ו מטמא, ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים בשלמים ומעשר ופסח, אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים כמבואר אינו דין שיאכל בבכור. ומבואר עוד במשנה דס"ל לב"ה דאפי' לנכרים מותר להאכיל, ויתבאר לפנינו בפרשה ראה בפסוק אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל.
.
(בכורות ל"ב ב')
5כחזה התנופה ונו'. תניא, בית הלל אומרים, בכור מאכילין אותו לנדות, ואעפ"י דכתיב ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, והתם נדות לא, הני מילי תם, אבל בעל מום כתיב בי׳ (פ׳ ראה) הטמא והטהור יחדיו יאכלנו פבעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן.
.
(בכורות ל"ג א׳)