יובל היא שנת החמשים. שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת [מכאן אמרו, יובל אינו עולה למנין שבוע] סר"ל ששנת יובל אינו עולה ממנין שני השבוע אלא שנת תשעה וארבעים שמיטה ושנת חמשים יובל ושנת חמשים ואחת תחלת שש שנים של שבוע וכן בכל יובל ויובל, וזה מדייק מלשון היא דמורה למעט סופה, ולכן דרשו שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים לסוף יובל שעבר ואחת למנין יובל הבא ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שאחר היובל [ומה שהוספנו במוסגר מכאן אמרו וכו', כן הוא בסוגיא דנדרים ס"א א'], ומבואר בגמרא כאן ובכ"מ דדעת ר' יהודה דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן, ר"ל לשעבר ליובל ולהבא לשנה ראשונה של שמיטה, והרמב"ם פסק כרבנן, ובתוס' כאן פלפלו כמאן הלכה.
ועוד באה בסוגיא כאן דרשה על פסוק זה שנת החמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת, אבל לפי המתבאר בסוגיא אצטריך פסוק זה לדרשה שלפנינו.
. (ר"ה ט' א')
לא תזרעו. מלמד שכל שנוהג בשביעית נוהג ביובל סאר"ל כי דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה אחד הוא לכל דבר, כל שאסור בשביעית אסור בשנת יובל וכל שמותר בשביעית מותר ביובל, ומלאכות שלוקין עליהן בשביעית לוקין עליהן ביובל, ודין פירות שנת יובל לאכילה ולמכירה ולביעור כדין פירות שביעית לכל דבר. ואמנם בפרטים שונים חלוקים זמ"ז, כי השביעית משמטת גם כספים משא"כ יובל, וכנגד זה אין שביעית משמטת קרקע ומוציאה עבדים, ויובל משמט קרקע בתחילתו ושביעית אינה משמטת כספים אלא בסופה, כפי שיתבאר הכל מדרשות מיוחדות בהמשך פרשה זו ובפ' ראה אי"ה.
והנה הרמב"ם בפ"י הט"ו משמיטין כתב הלשון כל שאסור בשביעית מעבודת הארץ וכו', וכפי הנראה בא לרמז בלשון זה, כי הדברים שאינם בעבודת הארץ לא שוו שביעית ויובל בדיניהם, וכמו הדברים שנתבארו לעיל, אבל באמת זה צ"ע, שהרי ע"כ צ"ל דגם בפרטים שאינם מעבודת הארץ שוו זל"ז, וראיה לזה מקדושין נ"ח א' ובכ"מ דשביעית תוספת דמיה [שאם מכרו פירות שביעית חל האיסור על הדמים], ויליף זה מדכתיב בפסוק הסמוך כי יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תוספת דמיה, והנה פסוק זה כתיב ביובל ובכ"ז ילפינן מיניה לשביעית, אלמא דגם בדבר כזה שוים הם, וצ"ל דגם תפיסת דמים היא כתולדה מעבודת הארץ, וע' מש"כ בסמוך פסוק י"ג.
ויש לדקדק לפי דרשה זו למה השמיט כאן זמירה ולא כמו לעיל בפסוק ד' גבי שמיטה, אחרי דדיניהם שוה, ואין לומר דמשום הא גופא דכיון דדיניהם שוה סמך ביובל על מה שנזכר בשמיטה, משום דא"כ קשה למה זכר כאן בצירה, אך י"ל פשוט ע"פ המבואר לפנינו שם דגם בשמיטה לא היה צריך לכתוב זמירה להיותה בכלל זריעה, ורק כדי לאשמעינן חידוש אחר דאהני תולדות מחייב אאחרנייתא לא מחייב כמבואר לפנינו שם, וא"כ ביובל דחמיר משמיטה שוב לא אצטריך להזכיר זמירה, דכש"כ הוא משמיטה, ומה שזכר כאן בצירה הוא שלא נימא דכיון דיובל חמיר משמיטה, חייב בו גם אשאר תולדות מעבודת קרקע לא כמו בשמיטה כמבואר שם לפנינו, לכן כתב בצירה, להורות שגם ביובל רק אתולדה כמו זו חייבים ולא אשאר תולדות, ודו"ק.
. (תו"כ)