1וילך איש. להיכן הלך, א"ר יהודה בר זבינא, שהלך בעצת בתו אובעצה מצינו לשון הליכה, כמו לכה איעצך (פ' בלק) אשר לא הלך בעצת, וטעם שהלך בעצתה י"ל ע"פ המבואר בסמוך דהיתה מתנבאת אז. , תני, עמרם גדול הדור היה, כיון שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמילין, עמד וגרש את אשתו, ועמדו כולם וגרשו את נשותיהם בשלמדו כולם ממעשיו, ולכן הקדים שגדול הדור היה. , אמרה ליה בתו, אבא, גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה ואתה גזרת בעוה"ז ובעוה"ב גפירש"י שכיון שאין נולדים אינם באים לעוה"ב, משא"כ בגזירת פרעה שנולדים ומתים וחוזרים וחיים לעוה"ב, עכ"ל, ולו"ד יש לפרש ע"פ מ"ש בברכות י' א' שאמר ישעיה הנביא לחזקיה (ישעיהו ל״ח:א׳) כי מת אתה ולא תחיה, כי מת אתה בעוה"ז ולא תחיה לעוה"ב, אמר ליה, ומאי כולי האי, אמר ליה, משום דלא עסקת בפו"ר, ולכן י"ל דהכא קאי על האבות שאם לא יתעסקו בפו"ר נחשבים כאבודים בעוה"ז ובעוה"ב. , פרעה הרשע ספק גזירתו מתקיימת ספק אינה מתקיימת, אתה צדיק בודאי גזירתך מתקיימת, עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם דכמש"כ לעיל אות ב'. .
(שם שם)
2ויקח. ויחזור מבעי ליה, א"ר יהודה בר זבינא, שעשה לה מעשה לקוחין, הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה היתכן דסמיך ארישא דקרא (ותהלים קי"ב) מושיבי עקרת הבית, ודריש מושיבי מלשון ושבו בנים לגבולם, וא"כ מכוון לענין שהחזירה עמרם, ועקרת הבית כנוי ליוכבד, אולי ע"ש שנעקרה מביתה בגירושיה, ואפריון הוא חופה, כמש"כ הרא"ש בכתובות פ"ב סי' ח' וז"ל, ונוהגין באשכנז שעושין אפריון ומושיבין החתן והכלה והוא נקרא חופה. .
(סוטה י"ב א׳)
3את בת לוי. אפשר בת מאה ושלשים שנה הוית וקרי לה בת וואע"פ דשם בת כולל שם מתיחס מאבות לבנים, י"ל דהכונה ע"פ מ"ש רש"י בתהלים ד' בפסוק עד מה כבודי לכלמה שאמר דוד עד מתי אתם מבזים אותי באמרכם ראיתם את בן ישי, בכרות בני עם בן ישי, כאלו אין לי שם, ומבואר מזה דזה שקורים לו רק בשם אביו בזיון הוא לו, ולכן מקשו אפשר בת מאה ושלשים שנה וקוראים אותה רק בשם אביה. ועיין מש"כ התוי"ט בפ"ה דאבות בבאור השמות בן בג בג ובן הא הא, ומש"כ אנחנו בפ' שלח בפ' ויהס כלב. , דא"ר חמא בר חנינא, זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות, שנאמר (פ׳ פינחס) אשר ילדה אותה ללוי במצרים, לידתה במצרים ואין הורתה במצרים, א"ר יהודה בר זבינא, שנולדו בה סימני נערות [נתעדן הבשר, נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו] זולכן מתיחסת היא רק על שם אביה כמו בת קטנה, והלשון שהוספנו במוסגר כן הוא בב"ב קי"ח ב' בענין אגדה זו.
ועיין בזוהר פרשה זו, וז"ל, הכי אוליפנא, דאיתתא עד לא אזדווגת נקראת בת פלוני ובתר דאזדווגת נקראת אשת פלוני, ולפי"ז ממילא מיושב קושיית הגמרא, דכל זמן שלא נשאת היתה נקראת בת לוי. .
(שם שם)