ויהי כאשר תמו וגו'. עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי – אלי היה הדבור זואע"פ דכמה מצות נאמרו למשה במשך אותו הזמן, כתבו המפרשים שעד אז לא היתה הקריאה באהבה ובחבה מפני שלא היה כביכול מרוצה ומפוייס ממעשה דור המדבר, ועוד יתבאר מזה בדרשה הבאה, יעו"ש.
. (תענית ל' ב')
ויהי כאשר תמו וגו'. א"ר זעירא בשם ר' חנינא, מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נדון אלא אחר רובו, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מה כתיב בתריה וידבר ה' אלי לאמר חנראה דחסר כאן סיום הדברים אלי היה הדבור, שכן הוא בתענית ל' ב' וכפי שהבאנו בדרשה הקודמת. ותכלית דרשה זו נראה דבא להורות דבמקום דאזלינן בתר רובא אין אנו משגיחים אם בהמעוט נמצאים אנשים יחידי סגולה ורמי המעלה, ובהרוב כולו המון העם והדיוטים, יען כי בשביל פרעות ההמון נטה הקב"ה חסדו גם ממשה לדבר עמו כפעם בפעם באהבה וחבה, והיינו טעמא, כי סתמא כתבה התורה אחרי רבים להטות יהיו מי שיהיו. ועיין מש"כ בפ' משפטים בפ' אחרי רבים להטות.
. (ירושלמי תענית פ"ג ה"ד)