אל תצר את מואב. וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות געד שהוצרך הקב"ה להזהירו על זה.
, מפני שנשא ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כש"כ דוטעם הדבר מה שבאמת אין כן הדבר, מבואר בגמרא שאמר לו הקב"ה שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית, ועיין מש"כ בזה בפ' מטות בפ' נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים.
. (ב"ק ל"ח ב')
ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו הר"ל להשתעבד בהם להביא מים ומזון. וטעם הדיוק בזה הוא ממה דכתיב כאן ואל תתגר בם מלחמה ובסמוך בעמון (פ' י"ט) כתיב סתם ואל תתגר בם, ומבואר דשם הכונה אל תתגר בם כלל וכאן אל תתגר בם רק מלחמה, ובנזיר כ"ג ב' הגירסא הא צעורי מצערינן, ונראה עיקר כגירסא שלפנינו, הא אנגריא עביד בהו, משום דלא יתכן שיצוה הקב"ה על הצער בכדי. וע"ע השייך לדרשה זו בפ' וירא בפסוק ותקרא אותו הבכירה מואב.
[שם]
כי לבני לוט וגו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, נכרי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה ואלמא יש ירושה לעובדי כוכבים, ונ"מ בזה לבד זה גופא גם הא דחייב לפרוע חוב אביו ופקדונו. והרמב"ם בפ"ו ה"ט מנחלות כתב, העובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחין אותן לפי מנהגיהם, עכ"ל. ונראה טעמו, משום דבאמת אין שייכות סדר נחלות בעובדי כוכבים בסדר המבואר בתורה, אחרי דמפורש הקדים הכתוב לאותה פרשה ואל בני ישראל תדבר (פ' פינחס), ורק ירושת אביו מדאשכחן רמז בתורה בפסוק שלפנינו ע"כ צ"ל דיורש את אביו, אבל אין לך בו אלא חדושו דרק את אביו יורש מדין תורה, ושאר סדרי ירושות קיימו במנהגיהם ובנמוסיהם.
והנה מקודם לזה בגמרא רוצה להביא ראיה דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה ממה דכתיב לעיל פסוק ה' כי ירושה לעשו נתתי וגו', ודחי בגמרא דלמא ישראל מומר [כמו עשו] שאני, ומשמע מזה דפשיטא להגמרא דיש ירושה לישראל מומר, ועיין מזה בחו"מ סי' רפ"ג ס"ב.
. (קדושין י"ח א')