סורו נא וגו'. ת"ר, היוצא לישבע, אומרים לו הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה׳ לשוא, ואם אמר הריני נשבע, העומדים שם, אומרים זה לזה, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה יזומפרש בגמרא בשלמא ההוא דקא משתבע דקאי באיסורא, אלא ההוא דקא משבע ליה אמאי [ר"ל אמאי כוללים אותו בלשון רשעים שאומרים בלשון רבים], משום דתניא ר' שמעון בן טרפון אומר, כתיב (פ' משפטים) שבועת ה' תהיה בין שניהם, מלמד שהשבועה חלה על שניהם, ע"כ. ור"ל דגם זה המשביע נענש על שלא נזהר למסור ממונו ביד איש נאמן ובאו לידי חלול השם. ואמנם אינו מבואר מה שפסק ותנא בסתמא אם אמר הריני נשבע ולשון זה כולל אף בזמן שנשבע באמת, ונ"ל ע"פ המבואר לפנינו בפ' ואתחנן בפסוק ובשמו תשבע (ו' י"ג) דגם משבועת אמת ראוי להמנע, יעו"ש בארוכה.
.
(שבועות ל"ט א׳)
(שבועות ל"ט א׳)