ויקצף משה. אמר להם, שמא חזרתם לקלקולכם הראשון יבמפרש ענין הקצף שכעס משה כשראה שהחיו הנקבות ואמר שמא חזרתם לקלקולכם הראשון של מעשה שטים לזנות אל בנות מואב.
, אמרו לו, לא נפקד ממנו איש יגלשון הפסוק לקמן מ"ט שכך השיבו, וס"ל כמ"ד ביבמות ס"א א' לא נפקד ממנו איש לעבירה, ועיי"ש לפנינו ובאות הסמוך.
, אמר להם, אם כן כפרה למה ידשאמרו בעצמם (פ' נ') ונקרב את קרבן ה' אצעדה וגו' לכפר על נפשותינו, ודריש המשך הפסוקים שבכאן ושבסמוך על סדר הענין אע"פ שלא נכתבו סמוכין.
, אמרו לו, אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו טווכמבואר בדרשה לקמן פסוק נ' מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה, ועוד יש בגמרא דרשה על הלשון ויקצוף משה ויבא בסמוך פ' כ"א.
. (שבת ס"ד א׳)
על פקודי החיל. מגיד שאין הסרחון תלוי אלא בגדולים טזיען כי המון העם שומע לפקידים ולא שייך לכעוס על ההמון, וכאן היו הפקידים טועים שדנו דין מלחמה זו כשאר מלחמות שאינם בשבע אומות דכתיב בהו רק הנשים והטף תבוז לך, וקצף משה על שלא הבינו שאינה דומה מלחמה זו ליתר מלחמות להחיות הנקבות, שהרי כאן הן הנה היו לבני ישראל על דבר פעור וכו'.
[ספרי].