ידעת איש. בראויה להבעל הכתוב מדבר, או אינו אלא נבעלה ממש׳ כשהוא אומר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר, הוי אומר בראויה להבעל הכתוב מדבר יזר"ל דהלשון וכל אשה יודעת איש משמע הא זו שאינה יודעת איש קיימו, מכלל דהטף בנשים בין ידעו ובין לא ידעו יקיימו [דאל"ה הו"ל לכלול נשים וטף כאחד] ואח"כ כתיב וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו, משמע הא ידעו – הרוגו, וא"כ סותר עצמו הכתוב, ולכן צ"ל דידיעה שבכאן ענינו לא נבעלה ממש אלא ראויה לידע, ומתבאר מזה, שכיון על כל אשה הראויה לביאה, דהיינו כל שהיא יתר על ג' שנים, ועיין בתוס', ומפרש בגמרא היכי הוו ידעי אם ראויה לידע או לא, העבירוה לפני הציץ וזו שראויה פניה מוריקות, יעו"ש.
.
(יבמות ס"ב)
(יבמות ס"ב)