1כל מכה נפש. יכול אפילו נפלים אפילו בן שמונה, ת"ל (פ׳ משפטים) מכה איש סוושם איש יונח רק על בן קיימא שראוי לחיות ולהיות איש.
.
(סנהדרין פ"ד ב׳)
2ירצח את הרצח. יכול אם הרג בסייף יהרגנו בסייף, במקל – יהרגנו במקל, נאמר כאן נקימה סזבפ' משפטים נקם ינקם, וקרי לזה,,כאן" על דכתיב בענין מיתה.
ונאמר להלן (פ׳ בחקתי) חרב נוקמת, מה להלן בחרב אף כאן בחרב סחעיין מש"כ בפ' משפטים בפסוק הנזכר ובפ' אחרי בפסוק ובחקתיהם לא תלכו.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ג)
3ועד אחד לא יענה. לא יענה בין לזכות בין לחובה סטר"ל כל עד שהעיד בדיני נפשות אינו מורה בדין זה, כלומר שאינו מלמד עליו לא זכות ולא חובה, ואע"פ דהפ' מסיים לא יענה בנפש למות דמשמע רק לחובה לא יענה עד אחד אבל לזכות יענה, אך הנה הרמב"ם בפ"ה ה"ח מעדות פירש זה בזה"ל, ומהו זה שנא' למות כלומר עד שהעיד בנפש למות לא יענה דבר, עכ"ל. וצריך לפרש כונתו מדלא כתיב בנפש להמית וכתיב למות משמע דהפי' הוא כל עד לא יענה בנפש ההולכת למות, כלומר שיש בדינה מיתה. וצ"ל דאע"פ דבסמוך דרשינן דרשה מן למות, בכ"ז ראה הרמב"ם לפרש ע"ד הפשט, יען כי הדרשה הבאה היא ע"ד הדרש ואסמכתא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
וטעם הדבר שאין עד אחד מלמד אפי' זכות הוא משום דמחזי כנוגע בעדותו, משום די"ל דמתחרט הוא שדואג שמא יגמר הדין לחובה ויביא זה עדים להזימן, ופשוט הדבר דבדיני ממונות יש לעד אחד ללמד זכות או חובה ורק לא ימנה עם הדיינים מפני שאין עד נעשה דיין אפי' בדיני ממונות בדבר שצריך עדים מן התורה, אבל בשל דבריהם עד נעשה דיין, כגון המביא גט ואמר בפני נכתב ובפני נחתם, הוא נותן לה בפני שנים והוא העד מצטרף עמהם להיות בית דין של שלשה, והטעם הוא משום דקיום שטרות מדרבנן וכל כל כיוצא בזה, ועיין בכתובות כ"א ב' ובגיטין ה' ב'.
.
(סנהדרין ל"ג ב׳)
4לא יענה בנפש. תניא, אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות, אין שומעין לו, שנאמר ועד אחד לא יענה בנפש ער"ל אפי' לזכות וכמש"כ בדרשה הקודמת.
.
(שם ל"ד א׳)
5לא יענה בנפש למות. תניא, מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה שאין שומעין לו, ת"ל אחד לא יענה בנפש למות עאנראה דדייק ודריש מלת אחד, דדי היה לכתוב ועד לא יענה בנפש, דלשון עד מורה אחד, וכ"מ בתוס' סוטה ב' ב', ועיין מש"כ בפ' שופטים בפסוק לא יקום עד אחד באיש.
.
(שם שם)