1ואם מך הוא מערכך. תניא, אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן, נותנין לו מזון לשלשים יום וכסות לשנים עשר חודש, מטה מוצעת וסנדליו ותפיליו, מאי טעמא, דכתיב ואם מך הוא מערכך, החייהו מערכך כדודרשינן ואם מך הוא תעשה לו הויה וחיות מדמי הערך, וכמו דדרשינן בפסחים צ' א' ואם ימעט הבית מהיות משה – החייהו לשה, עיי"ש לפנינו.
, אבל לא לאשתו ולבניו, מאי טעמא, הוא מערכך ולא אשתו ובניו מערכך כהואע"פ שהוא חייב במזונותם וכסותם, צ"ל דס"ל דמזון האשה אינו מדאורייתא, ומבואר זה לפנינו בפ' משפטים בפסוק שארה כסותה וגו', אך א"כ הוא קשה למה אצטריך המעוט הוא, ואולי הוא מגזה"כ, וצ"ע.
ועיין בב"מ קי"ד א' באה עוד דרשה על מלת הוא, הוא ולא בעל חוב, והיינו שלבעל חוב אין מסדרין, אבל לא קיי"ל כן, אלא שמסדרין לבע"ח כדרך שמסדרין בערכין, כמבואר לפנינו בפ' בהר (כ"ה ל"ה), ולכן השמטנו דרשה זו.
.
(ערכין כ"ד א')
2והעמידו וגו'. והעמידו – להוציא את הגוסס, דכתיב והעמידו והעריך, כל שישנו בהעמדה ישנו בהערכה, וכל שאינו בהעמדה אינו בהערכה כוולכן אינו נידר ונערך. ובתוס' הקשו איך ילפינן מכאן שאינו נערך הא פסוק זה במעריך איירי, כדכתיב ע"פ אשר תשיג יד הנודר, עכ"ל. ולא אבין קושייתם, דהא המשך ענין הכתוב ע"פ אשר תשיג יד הנודר יעריכנו לנערך, וא"כ קאי והעמידו על הנערך, וכ"מ בפירש"י בפסוק זה, וצע"ג. –
ויש להעיר למה תפס דוקא גוסס ולא סתם חולה שאינו יכול לעמוד על רגליו, וצ"ל דסתם חולה מכיון שאפשר לו לבא לידי העמדה, לכשיבריא, נקרא שישנו בכלל העמדה, משא"כ גוסס, וראיה לזה, שהרי תינוק מבן חודש שבודאי אינו בהעמדה ובכ"ז מפורש בתורה שנערך, אלא ודאי הטעם משום שיבא לכלל העמדה לכשיגדיל, לכן נקרא גם עתה שישנו בכלל העמדה. –
אכן מה שקשה לי טובא לפי מ"ד בסוטה כ"ז ב' בענין סוטה שהחגרת אינה שותה מים המרים משום דכתיב והעמיד הכהן את האשה, ולמה לא דרשינן כזה גם כאן שהחיגר אינו נערך משום דאינו בהעמדה. וצ"ל דשאני הכא, דהחיגר איך שהוא הוא עומד, ולא איכפת לן גדר העמידה באיזה אופן שהוא, משא"כ בסוטה דעמידתה היא לפני ה' כמש"כ שם מפורש והעמיד את האשה לפני ה', וענין זה נעשה בלשכת הגזית כמבואר שם לפנינו, אין זה כבוד של מעלה להעמיד חגרת, והוי הענין כמו כהן בעל מום שאינו ראוי לשרת לעמוד לפני ה' מפני כבוד של מעלה, ודו"ק.
.
(שם ד' ב')
3והעמידו לפני הכהן. ההקדשות שמין בשלשה, הערכין המטלטלין בשלשה, והקרקעות בתשעה וכהן, ואדם כיוצא בהם, מנה"מ, אמר שמואל, עשרה כהנים כתובים בפרשה כזר"ל עשר פעמים כתיב בפרשה זו שכהן יעריך, ג' פעמים בערכין (בפסוק ח') ג' בהקדש בהמה (פ' י"א וי"ב) וד' בהקדש קרקעות (פ' י"ד, י"ח וכ"ג), ודי הי' לכתוב פעם אחת להודיע שהערכה בכהן.
, חד לגופיה, ואינך הוו מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו תשעה ישראלים וכהן אחד כחר"ל כל התשע פעמים דכתיב כהן כולם ממעטו ישראל, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, כדמפרש. והובא ענין זה במגילה כ"ג ב' ושם הגירסא חד לגופיה וחד למעוטי ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט וכו', ונראה עיקר כגירסא שלפנינו, דלפי הגירסא דמגילה משמע דמכהן השלישי מתחילין הרבויים ממיעוט אחר מיעוט, וקשה לומר כן דהשני חדא מעוטא משמע כמו הראשון וא"כ נבעי שני כהנים, ולבד זה אין שום באור מ"ש ושני למעוטי והלא גם ראשון ממעט, אבל לפי גירסא שלפנינו ניחא.
.
(סנהדרין ט"ו א')
4על פי אשר תשיג וגו'. היה עני והעשיר, עשיר והעני, נותן ערך עשיר, מאי טעמא דכתיב על פי אשר תשיג יד הנודר כטר"ל בעני והעשיר אנו מדייקינן הלשון אשר תשיג יד, והרי ידו משגת, ובעשיר והעני, דרשינן הלשון על פי אשר תשיג וגו', דמשמע בתר פה אזלינן היינו כשעת הנדר.
.
(ערכין י"ז ב')
5אשר תשיג יד הנודר. מלמד שבנודר תלי רחמנא ולא בנידר לר"ל מה שהעני נדון בערכין כפי השגת ידו בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר, כגון עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני, ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר. ומה שנקיט לשון נודר ולא מעריך הוא לישנא דקרא ע"פ אשר תשיג יד הנודר, כבסמוך. ואע"פ דדבר פשוט הוא, שהרי אין סברא שנעריך לפי ערך השג יד הנערך, דמאי שייך הוא לערך שערך המעריך, בכ"ז אצטריך לאשמעינן דלא נימא כמו בערך השנים אזלינן בתר הנידר, דילד שהעריך זקן נותן ערך זקן כך בהשג יד, קמ"ל. או דאצטריך לאשמעינן דלא נימא כמו בקרבנות אזלינן בתר ערך הנידר, כגון אם אמר קרבנו של מצורע זה עלי אם היה המצורע עני מביא קרבן עני ואם עשיר מביא קרבן עשיר, כמבואר לפנינו בפ' מצורע (י"ד כ"א).
.
(שם שם א')
6יעריכנו הכהן. תניא, יכול אם אמר ערך פלוני עלי ומת המעריך יהיה פטור, ת"ל יעריכנו – אפילו מת לאויתנו היורשים. והוא שעמד בדין קודם שמת וחייבו הכהן, כ"כ הרמב"ם בפ"א ה"א מערכין. והטעם משום דאז הו"ל כמלוה בשטר הנגבית מיורשים, והראב"ד חולק על זה. וטעם הדיוק מלשון יעריכנו הוא משום דהלשון הוא כפול, כיון דכתיב מקודם והעריך אותו הכהן, ובזה בא להורות דעיקר תלוי בהערכה, דמכיון שעמד ונערך כבר נתחייב אע"פ שמת אח"כ.
.
(תו"כ)