1והביא האיש את אשתו. מלמד שהאיש מביא את אשתו אל הכהן, ואפילו הכי אמרו חכמים מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך עטר"ל אע"פ שהתורה האמינתו עליה, בכ"ז מצאו חכמים לנכון למגדר מילתא ללוות אותו בדרך. ובירושלמי פ"א ה"ג מפרש טעם החשש הזה משום דמים גנובים ימתקו, כלומר דדבר האסור לו יצרו רודפו, ולא דמי לנדה שהבעל מתיחד עמה, משום דכיון דיש לה היתר לאחר זמן אין יצרו תקפו כ"כ, משא"כ זו שאין לה היתר לאחר איסורה אם תמצא טמאה.
.
(סוטה ז׳ א׳)
2והביא האיש את אשתו. מת הבעל עד שלא שתתה, אינה שותה ואינה נוטלת כתובה, אינה שותה – דכתיב והביא האיש את אשתו, ומתוך שאינה שותה אינה נוטלת כתובה פועיין בסוגיא יש בזה גירסות שונות אשר לפיהן יסתעפו שנויים בדין זה, והעתקנו כפי העולה ממסקנת הפוסקים.
.
(סוטה כ"ד א׳)
3והביא האיש את אשתו. להוציא אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה בעלה חבוש בבית האסורים שאע"פ שב"ד מקנין להן לפוסלו מכתובתן אבל אין משקין אותה, יכול לכשיבא בעלה ויצא מבית האסורים ישקנה, ת"ל וקנא והביא – מי שקינא הוא יביא פאהא דמקנין להן לפוסלן מכתובתן נתבאר לעיל ריש פסוק י"ב בדרשה איש איש. ולכאורה יש להעיר מאי ס"ד דישקו אותה, הא עיקר ענין ההשקאה הוא כדי לברר האיסור אם לאוסרה על בעלה או לא, והכא הלא כבר ב"ד אסרוה וא"כ לאיזו תכלית ישקוה עוד, וכמו דקיי"ל שאם יש עדים שנטמאה אינה שותה משום דבלא"ה נאסרת, ולכן נראה דר"ל יכול שלא תאסר עד שתשתה מי סוטה ויוברר הדבר, קמ"ל.
.
(שם כ"ז א׳)
4והביא את קרבנה עליה. מכאן היה רבי יהודה אומר, מביא אדם ע"י אשתו כל קרבן שהיא חייבת, ואפילו אכלה חלב ואפילו חללה שבת פבהנה באור מלת עליה הוא כמו בשבילה. ואמנם בכלל מלה זו מיותרת, דהא ידעינן שהיא בשבילה, דהיא בעלת הקרבן, ולכן דריש שבא ללמד שהבעל מחויב בכל קרבנות אשתו. ועיין מענין זה בבבלי נדרים ל"ה ב'.
.
(ירושלמי סוטה פ"א ה"א)
5מנחת קנאת הוא. מנחת סוטה שעשאה שלא לשמה פסולה, דכתיב בה הוא פגומבואר לפנינו כ"פ בס' ויקרא דכל מקום שנאמר בקרבנות הוא מורה לעיכובא אף בדיעבד. והנה קבענו דרשה זו כאן ולא להלן בפ' י"ח אף שבגמ' לפנינו איתא "היא" ככתוב שמה (ולא "הוא"), אך משום שיותר מסתבר להביא את הפסוק המוקדם. ובאמת בש"ס כי"מ (עי' ד"ס) הגי' "הוא" והכונה אל הכתוב שלפנינו, ועי' עוד במנחת שי כאן.
.
(מנחות ד׳ א')
6מזכרת עון. תנא תנא קמיה דרב נחמן, מנחת קנאות מותרה נדבה, אמר ליה, שפיר קאמרת, מזכרת עון כתיב בה, ובחטאת כתיב (פ׳ שמיני) ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה, מה חטאת מותרה נדבה אף מנחת קנאות מותרת נדבה פדר"ל שאם הפריש מעות למנחת סוטה והיה בהמעות יותר מכפי הדרוש להמנחה יביאו בהמותר מנחת נדבה. ודין מותר חטאת נתבאר לפנינו בפ' ויקרא (ה' י"ט).
.
(שם שם)