זה ספר וגו'. אמר ריש לקיש, וכי ספר היה לו לאדם הראשון, אלא מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו אוע' באדר"נ פ' ל"א הובא בענין זה הפסוק דתהלים גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ונראה דהוצרכו לאותו הפסוק משום דאי רק מפסוק שלפנינו זה ספר, הי' אפשר לומר דרק לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וכמ"ש כה"ג בגיטין כ' ב' יעו"ש. וע' באגדה דב"מ פ"ה ב' שאמר אחד מן החכמים לדידי חזי לי ספרא דאדה"ר וכתוב בי' וכו', וכפי הנראה נסמך מאמר זה על אגדה זו שלפנינו אשר כנראה היתה מקובלת לחז"ל ונשתמשו בה ע"ד הציור. . (ע"ז ה' א')
זה ספר וגו'. תניא, רבי עקיבא אומר, ואהבת לרעך כמוך (פ' קדושים) כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם – כלל גדול מזה בר"ע רומז למ"ש באגדה דשבת ל"א א' בההוא עובד אלילים שבא לפני הלל שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, אמר לו, מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה ואידך פירושא היא וכו', והכונה דכמו שעליך שנוא זה שיעבור על דבריך כך לא תעבור אתה על מצות ה' שבאת ללמוד תורתו, וזה הוא יסוד התורה, ואידך פירושא דמילתא לדעת איזה דבר שנוא לפני הקב"ה זיל גמור, וזו היא כונת ר"ע כאן ע"ד הדרש וצחות הלשון. ומה שנראה לו להסמיך זה הדרש על זה הלשון הוא משום דבפשיטות קשה הענין לצוות על אדם שיאהב את חבירו כמו שאוהב את עצמו, מפני שזה דבר הנמנע מצד הטבע, וגם ר"ע בעצמו ס"ל (ב"מ ס"ב א ) חייך קודמין לחיי חברך, ולכן דריש שאהבה זו פירושה העדר השנאה והיינו שלא יעשה כנגד רצונו, ואם לאדם כן, מכש"כ להקב"ה. ובן עזאי מוסיף, דמדברי ר"ע שמעינן רק מה דעלך סני לחברך לא תעביד, וא"כ משמע דמי שאינו חושש לכבוד עצמו אינו דרוש לחוש גם על כבוד אחרים, על זה אומר, זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו, הנה אין ראוי לאדם להקל בכבוד זולתו לא רק משום דעלך סני אלא גם משום שנברא בדמות אלהים ואם מיקל בכבודו הוי כמיקל בדמות היוצר. ובמק"א הארכנו עוד בענין זה. . (ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד)