זכר ונקבה בראם. רבי אבהו רמי, כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם, הא כיצד גדהלשון זכר ונקבה בראם משמע דמתחלת ברייתם תרי הוו. , בתחלה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד דבעירובין י"ח ב' הובא בענין זה הפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם (א' כ"ז), ובכתובות ח' א' הובא הפ' ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם) ואין נ"מ בציוני המקראות, וע' מש"כ לעיל בפסוק הנזכר. . (ברכות ס"א א')
זכר ונקבה בראם. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אתת וכתבו לו זכר ונקבה בראו הדבראם משמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה, וע' בירושלמי מגילה פ"א ה"ט ובפי' קרבן עדה, ודבריו צ"ע. ובדבר תכונת זה המלך תלמי וכונתו בהעתקת התורה בארנו בר"פ בראשית, יעו"ש. . (מגילה ט' א')
זכר ונקבה בראם. תני, בית הלל אוסרים, לא יבטל אדם מפו"ר אלא אם כן יש לו בנים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם וודעת בית שמאי דבעינן שר זכרים דילפינן ממשה דהיו לו שני בנים זכרים, אליעזר וגרשום, ופירש מן האשה, ומפשטות לשון הגמרא משמע דב"ה ס"ל זכר ונקבה דוקא אבל לא שני זכרים וכדמשמע מלשונם ילפי מברייתו של עולם, והיינו משום דמהם תוצאות לתולדות בני אדם, אבל בירושלמי כאן פ"ה ה"ו מבואר דב"ה מקילין דסגי בזכר ונקבה, משמע דכש"כ שדי בשני זכרים. ומה שראה הירושלמי לפרש כן הוא משום דאל"ה הלא הוו ב"ש מקילין, וא"כ הלא הו"ל למתני פלוגתתם זאת במס' עדיות בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה. ונראה דזו היא כונת רש"י כאן שכתב בדברי ב"ש שני זכרים, אבל לא זכר ונקבה, עכ"ל, והוא כירושלמי, ומה שתפס לפרש כירושלמי צ"ל משום דבבבלי אין הענין מבורר וסמכינן אירושלמי. ואמנם לדינא כתבו הפוסקים כפי המשמעות מבבלי בדברי ב"ה, וע' באה"ע סי' א' ס"ה וצ"ע. . (יבמות ס"א ב')
ויקרא את שמם אדם. א"ר אלעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם זוגירסא אחרת כל יהודי, והנוסחא שלפנינו נראה עיקר, יען דהענין שייך למין האנושי בכלל. . (שם ס"ג א')