ויעל משה וגו'. תניא, שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת אי"ל דמדייק דבהכרח צ"ל דהפסוק באריכות לשונו מרמז איזה ענין, דאל"ה למותר הוא מ"ש שעלה מערבות מואב, דהא ידוע הוא דכל ספר דברים נאמר בערבות מואב, ולכן דריש דקמ"ל חילו של משה אף סמוך לפטירתו, שבעליה אחת עלה מערבות מואב אל הר נבו, והוא מעין השבח לא כהתה עינו ולא נס ליחה שבסמוך פסוק ז', ואחרי שכידוע הי' משה גבור מצויין [עיין שבת צ"ב א' ולפנינו ס"פ פקודי] משמיענו דלא תש כחו גם קודם פטירתו כמו שנהוג בשארי אנשים. אמנם המספר י"ב לא נתבאר לי מקורו, ועיין בחא"ג.
. (סוטה י"ג ב')
אל הר נבו. ולמעלה כתיב (ס"פ מטות) ובני ראובן בנו את נבו, מלמד שמת משה בנחלת בני ראובן בהיינו רק מת שם, אבל קבורתו היתה בנחלת בני גד וכמבואר בפרשה הקודמת (פ' כ"א) כי שם חלקת מחוקק ספון, יעו"ש.
. (סוטה י"ג ב')