ולא יזבחו עוד. עד כאן מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות. מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות, שנאמר (פ' ה') אשר הם זובחים על פני השדה, זבחים שהתרתי לך כבר על פני השדה, ומלמד שכל הזובח בבמה בשעת איסור הבמות כאלו זובח על פני השדה כחבאור הענין, שבא לומר שלא לבד שלא ישחטו קדשים בחוץ מהיום והלאה שכבר נאסרו הבמות והם בעונש כרת וגם באזהרה ממש"כ בפ' ראה השמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן אינו אלא ל"ת, אלא שגם מצווים להביא את זבחיהם אשר הם זובחים על פרי השדה, היינו זבחים שיש בידם מכבר משעת היתר הבמות שהיו מוכנים לזובחם בבמה, וזהו שאמר בפסוק ב' למען אשר יביאו את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה, דהיינו בבמה. ומה שקורא לבמה על פני השדה הוא משום דעיקר מקום שחיטת קרבנות הוא על המזבח, ומה שחוץ למקום הנועד נקרא שדה, וכמ"ש כהאי גונא בזבחים פ"ב ב' ובכ"מ בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו [חוץ לעזרה או חוץ לחומת ירושלים] נאסר, שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, וז"ש כאן מלמד שכל הזובח בבמה כאלו זובח על פני השדה, ודו"ק.
. (זבחים ק"ו ב')
ולא יזבחו עוד. תניא, א"ר אליעזר, מניין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, אם אינו ענין לכדרכה דהא כתיב (פ' ראה) איכה יעבדו הגוים האלה וגו', תנהו ענין לשלא כדרכה כטמרקוליס היא עבודת כוכבים שאין עבודתה בזביחה, ואע"פ דלפי המתבאר בדרשה הקודמת איצטריך קרא זה לקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות שאם שחטן בחוץ עובר בל"ת – מפרש בגמ' מדכתיב ולא יזבחו עוד קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד, ש"מ תרתי. ונראה הפי' דלשון ולא יזבחו עוד משמע כמו עד עתה כמו לא יקרא עוד את שמך אברם, ומבואר מזה שעד עתה זבחו לשעירים דהיינו לעבודת כוכבים, ולפי"ז ממילא מבואר איסור זביחה למרקוליס.
. (שם שם)
תהיה זאת להם. תניא, יכול אם הקדיש בשעת היתר הבמות והקריב בחוץ בשעת איסור הבמות יהיה חייב כרת, ת"ל חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ולא אחרת להם לעיין בדרשה שלפני הקודמת, ומכיון דזאת מעוטא הוא ממעטינן שרק על קדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות חייב משום שחוטי חוץ, ולא על קדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות.
. (זבחים ק"ו ב')