לא תשיך. אף הלוה עובר משום לא תשיך לאחיך ומשום ולאחיך לא תשיך (פ' כ"א) ומשום ולפני עור לא תתן מכשול קדדריש לא תשיך בפעל יוצא והיינו שלא יגרום להמלוה שישיכנו, וכן עובר משום ולפני עור משום שגורם להמלוה שיקח ממנו רבית, וע"ע מש"כ בענין זה בפ' משפטים ובפ' בהר.
. (ב"מ ע"ה ב')
נשך כל דבר. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת"ל נשך כל דבר – אפי' דבור אסור קהכלומר שהלוה אינו רגיל להקדים לו שלום אסור בזה הלוה, ואין הלשון מבורר כ"כ דהול"ל ואין הלוה רגיל, כי הנושא הוא המלוה [ומצינו כלשון זה בחז"ל שמסתעף לשני גופים, מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו], ודריש דבר מלשון דבור, שכן רגילין חז"ל לדרוש וכמו שהבאנו הרבה דוגמאות לזה לעיל בפ' ראה בפסוק וזה דבר השמיטה, וכן מטעם זה היא הדרשה שבסמוך שלא ישמש בו בטרחות דברים ובטובת הנאה אם אינו רגיל בכך. ואמנם עיקר דרשה זו ע"ד אסמכתא דעיקר הפסוק אתא לדרשה שבסמוך כל דבר אשר ישך, ועיין ביו"ד סי' ר"ס. ויש להעיר אם נכון המנהג שמכירין תודה איש לחבירו בעד הלואת גמלות חסד אם אין בזה משום רבית דברים, וי"ל כיון דממדת ד"א להודות זל"ז על הטרחא אין הודאה כזו מוסבת על גוף ההלואה כי אם על טרחת הדבר.
. (שם שם)
נשך כל דבר. תניא, רבי שמעון אומר, מניין שלא יאמר לו המלוה צא ושאול בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקומו, ת"ל נשך כל דבר קוהיינו הך דדרשה הקודמת בשנוי ענין.
[ספרי].
כל דבר אשר ישך. מה ת"ל, שיכול אין לי אלא נשך כסף נשך אוכל, מניין לרבות כל דבר, ת"ל נשך כל דבר אשר ישך קזר"ל כל דבר אשר הלוהו, וע"ע מה שנוגע לדרשות בפסוק זה לפנינו בפ' משפטים ובפ' בהר.
. (ב"מ ס"א א')