לנכרי תשיך וגו'. לנכרי תשיך – זו מצות עשה, ולאחיך לא תשיך – מצות לא תעשה קחלדעת הרמב"ם בפ"ה ה"א ממלוה היא מ"ע גמורה וכן הוא מפרש את לשון הפסוק בפ' ראה את הנכרי תגוש, אבל לדעת הראב"ד ועוד ראשונים ענין מצות עשה זו הוא רק ליתן גם עשה לישראל הנושך לבד הל"ת דלאחיך לא תשיך, וכמו הלשון כל עוף טהור תאכלו, דעיקרו בא להורות איסור אכילת עוף טמא וכדומה מן הלשונות. –
ויש להביא סמוכים לדעת הרמב"ם מסוגיית הגמרא בב"מ ע"א א' דדריש שם על הפ' אם כסף תלוה את העני עמך (פ' משפטים) עמי ועובד כוכבים עמי קודם, ופריך פשיטא, ומשני לא נצרכא אלא אפילו לעובד כוכבים ברבית ולישראל בחנם ישראל קודם. והנה באמת הדבר יפלא, כי היתכן לומר כשאחד רוצה לעשות בכספו איזה עסק להרויח, נאמר לו אל תעשה עסק בכספך אלא תן אותם בגמלות חסד, והכא הלא כשרוצה ליתן לעובד כוכבים ברבית להרויח אנו אומרים לו דיותר טוב ליתנם בגמ"ח, ולא מצינו מצוה כזו, אבל לדעת הרמב"ם יתפרש היטב, דהכונה כשרוצה לקיים מצות הלואה לעובד כוכבים ברבית ומצות גמ"ח לישראל, אשמעינן דהמצוה לישראל בחנם קודמת למצוה לעובד כוכבים ברבית, ודו"ק. –
אמנם אפילו לדעת הרמב"ם אל יפלא כלל הדבר הזה מה שציותה התורה לנכרי תשיך, וכמו שרגנו על זה צוררי ישראל ותלמודו כנודע, יען כי אז בצאת ישראל ממצרים ונתינת התורה היו הם עם לבדד ישכון, והסכימו ביניהם שאיש ואיש יגמול חסד לזולתו, בכספו ובסחורתו, וזהו כונת הצווי לאחיך לא תשיך, והיינו כי אתה לא תשיך אותו והוא לא ישוך אותך, אמנם העמים אשר זולתם מכיון אשר כשילוו הם לישראל לוקחים הם מהם רבית, לכן בדין הוא כשישראל לוים להם יקחו גם הם רבית מהם, והרי זה דומה לחברת אנשים שותפים המתנים וגומרים ביניהם שלא יחשבו זל"ז רבית, אבל הם לזולתם נותנין ולוקחין רבית, וזה מעשים בכל יום ובכל עם ולשון שמתאחדים אגודות אנשים בעניני מסחר שונים בתנאים והנחות נאותות להם ואין לזר חלק אתם, וממילא מבואר שהמאמר לנכרי תשיך הוא באמת מצוה בנויה על יסודי תקוני העולם וחברת האדם, וא"כ כל מה שטענו המהבילים והנרגנים בענין זה הכל הבל ורעות רוח, והתורה אמת ושלום חותמה. [ספרי].
ויש להביא סמוכים לדעת הרמב"ם מסוגיית הגמרא בב"מ ע"א א' דדריש שם על הפ' אם כסף תלוה את העני עמך (פ' משפטים) עמי ועובד כוכבים עמי קודם, ופריך פשיטא, ומשני לא נצרכא אלא אפילו לעובד כוכבים ברבית ולישראל בחנם ישראל קודם. והנה באמת הדבר יפלא, כי היתכן לומר כשאחד רוצה לעשות בכספו איזה עסק להרויח, נאמר לו אל תעשה עסק בכספך אלא תן אותם בגמלות חסד, והכא הלא כשרוצה ליתן לעובד כוכבים ברבית להרויח אנו אומרים לו דיותר טוב ליתנם בגמ"ח, ולא מצינו מצוה כזו, אבל לדעת הרמב"ם יתפרש היטב, דהכונה כשרוצה לקיים מצות הלואה לעובד כוכבים ברבית ומצות גמ"ח לישראל, אשמעינן דהמצוה לישראל בחנם קודמת למצוה לעובד כוכבים ברבית, ודו"ק. –
אמנם אפילו לדעת הרמב"ם אל יפלא כלל הדבר הזה מה שציותה התורה לנכרי תשיך, וכמו שרגנו על זה צוררי ישראל ותלמודו כנודע, יען כי אז בצאת ישראל ממצרים ונתינת התורה היו הם עם לבדד ישכון, והסכימו ביניהם שאיש ואיש יגמול חסד לזולתו, בכספו ובסחורתו, וזהו כונת הצווי לאחיך לא תשיך, והיינו כי אתה לא תשיך אותו והוא לא ישוך אותך, אמנם העמים אשר זולתם מכיון אשר כשילוו הם לישראל לוקחים הם מהם רבית, לכן בדין הוא כשישראל לוים להם יקחו גם הם רבית מהם, והרי זה דומה לחברת אנשים שותפים המתנים וגומרים ביניהם שלא יחשבו זל"ז רבית, אבל הם לזולתם נותנין ולוקחין רבית, וזה מעשים בכל יום ובכל עם ולשון שמתאחדים אגודות אנשים בעניני מסחר שונים בתנאים והנחות נאותות להם ואין לזר חלק אתם, וממילא מבואר שהמאמר לנכרי תשיך הוא באמת מצוה בנויה על יסודי תקוני העולם וחברת האדם, וא"כ כל מה שטענו המהבילים והנרגנים בענין זה הכל הבל ורעות רוח, והתורה אמת ושלום חותמה. [ספרי].