1לא תלך רכיל. תניא, אזהרה למוציא שם רע מניין, א"ר אלעזר, לא תלך רכיל קדנראה דסמך על הדרשה שבסמוך מירושלמי פאה שלא תהיה כרוכל המטעים דבריו, עיי"ש. שבזה כלול תכונת מוציא ש"ר שמטעים לאנשים בש"ר שמוציא. ולכאורה אינו מבואר למה לא אמר בפשיטות שהאזהרה היא ולא תשקרו, דהא זה הוא ענין הוצאת ש"ר שענינו דבר שקר, וי"ל משום דלפעמים יקרה שגוף הענין שמספר הוא אמת ואך ע"פ מעשה זו משתדל להוציא ש"ר, כגון אם ראה לאחד עושה מעשה שלא כהוגן אף כי בגוף המעשה אין חטא ואין איסור רק שאינה נאה ויפה, הוא משתדל ע"פ זה להוציא ש"ר שעשה דבר עבירה ממש.
.
(כתובות מ"ו א')
2לא תלך רכיל. הרי זו אזהרה לב"ד שלא יהיה רך לזה וקשה לזה קהדריש ע"ד רמז ודרש רכיל מלשון רך [ע' בס' התוה"מ], ודריש כן משום דסמיך למצות משפט דיינים והשתוות הבע"ד כמש"כ למעלה, ואע"פ דבדרשה הקודמת מצריך פסוק זה לאזהרה למוציא ש"ר, אך מ"ד זה ס"ל דאזהרה למוציא ש"ר ילפינן מפ' דפ' תצא ונשמרת מכל דבר רע כפי שיתבאר אי"ה שם לפנינו.
.
(שם שם)
3לא תלך רכיל. היו שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב כותבים זכאי, משום לא התלך רכיל קור"ל כותבים סתם שיצא זכאי, ואין כותבים דעת המחייבים ודעת המזכים כדי שלא יהיה בזה צד רכילות מהדיין המחייב להבע"ד המתחייב.
.
(סנהדרין ל' א')
4לא תלך רכיל. ת"ר, מניין שלא יאמר הדיין הרי אני מזכה וחבירי מחייבין, אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי ת"ל לא תלך רכיל קזאיירי לאחר פסק דין. ועיין בספרי אחרונים לחו"מ ר"ס י"ט.
.
(שם ל"א א')
5לא תלך רכיל. תנא ר' ישמעאל, זו רכילות זו לשון הרע, [ולמה כן], תנא ר' נחמי' שלא תהא כרוכל הזה שמטעים דבריו של זה לזה ושל זה לזה קחר' נחמיה מפרש דברי תנא דבי ר' ישמעאל למה כלול גם לשה"ר במלת רכיל, משום דדרך בעלי רכילות לשמוע דברים מזה ולהטעים לחבירו ומזה לזה וכו', והוא כדרך הרוכל המחזיר בעיירות עם סחורות קטנות שדרכו להרבות דברים, ובעל לשה"ר דרכו לספר בגנות חבירו ולהטעים דבריו. ובירושלמי כאן מבואר שמותר לספר לשה"ר על בעלי מחלוקת, ועיין מש"כ בזה ר"פ קרח.
.
(ירושלמי פאה פ"א ה"א)
6לא תעמוד וגו'. ת"ר, מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו ת"ל לא תעמוד על דם רעך קטבגמרא מסיק דפסוק זה אצטריך לדרשה הבאה, וענין רודף ילפינן מדרשה אחרת, אכן אחרי דאליבא דאמת הדין קיים ממילא עוברין בלאו זה, ולכן העתקנוהו, וכ"מ בס' החנוך שמסמיך זה הפסוק לדין רודף.
.
(סנהדרין ע"ג א')
7לא תעמוד וגו'. ת"ר, מניין לרואה את חבירו טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו, ת"ל לא תעמוד על דם רעך קיר"ל לא תעמוד עצמך על דמו אלא הצילהו, ובכלל זה אם שמע שאנשים חושבים עליו רעה ולא גלה אזנו שיזהר עובר על לאו זה. –
ועיין בחו"מ סי' תכ"ו שאין אדם מחויב להכניס עצמו בסכנה למען הצלת חבירו, ובב"י ובאחרונים שם חקרו אם מחויב אדם להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו מודאי סכנה, ואפשר להביא קצת ראיה דמחויב בזה מאגדה דברכות ל"ג א' מעשה בערוד שהיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לר' חנינא בן דוסא, אמר להו הראו לי את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת הערוד, והקשה מהרש"א שם איך הכניס רחב"ד עצמו במקום סכנה, ונשאר בקושיא.
והנה בפ"ג דתענית כ"ד ב' ובכ"מ באגדות אמרו על רחב"ד שהיה מלומד בנסים, נמצא דלפני רחב"ד היתה העמידה על חורו של הערוד ספק סכנה, כיון שרגיל בנסים, ולפני אחרים היה הערוד ודאי סכנה, והרי מבואר דמחויב אדם להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל חבירו מודאי סכנה, ופשוט דלא שייך בזה לומר אין למדין מן האגדות, אחרי שזה מעשה שהיה.
.
(שם שם)
8לא תעמוד וגו'. תניא, מניין שאם אתה יודע עדות לחברך שאי אתה רשאי לשתוק ת"ל לא תעמוד על דם רעך קיאעיין מש"כ באות הקודם, ועיין מש"כ בפ' ויקרא בפסוק אם לא יגיד ונשא עונו השייך לדרשה זו.
.
(תו"כ)