1אם מאן ימאן אביה. אין לי אלא אביה, היא עצמה מניין, ת"ל אם מאן ימאן מכל מקום קסהנראה דמפרש אם מאן ימאן אביה אם המאון להנשא לו יהיה מצד האב, ומבואר מזה דלבד האב איכא ג"כ מי שממאן, ומי שייך למאן בזה בודאי היא, ומבואר שגם היא יכולה לעכב. ואפשר עוד לבאר דרשה זי עפ"י מש"כ רש"י בחולין פ"ח ב' לענין מה דקי"ל במצות כסוי הדם דמותר לכסות גם זולת עפר, ופירש"י בטעם הדבר, דאם היה כתוב בעפר יכסהו היה משמע דוקא בעפר ולא בדבר אחר, אבל מדכתיב וכסהו בעפר משמע דעיקר הקפידא הוא רק הכסוי ועפר לאו דוקא, יעו"ש. ולפי"ז י"ל גם הכא אם היה כתוב ואם אביה ימאן היה במשמע שרק אביה יכול לעכב אבל מכיון דכתיב אם ימאן אביה משמע דלאו דוקא אביה והוא הדין אחר, והיינו שגם היא יכולה לעכב, וכמש"כ. .
(כתובות ל"ט ב')
2אם מאן ימאן אביה. [לרבות הנתפתית ואח"כ נתיתמה שחייב בקנס] קסואם היתה יתומה מקודם אין לה קנס, דכיון דקנסה לעצמה היכא כשנתפתית מחלה, אבל אם נתפתתה בחיי האב זכה האב בהקנס ואח"כ נתייתמה ירשה היא הקנס מהאב. ודברי הרמב"ם בענין זה בהלכות נערה בפ"א ה"ט ובפ"ב הי"ד אינם מבוארים לדעתי כל צרכן, יעו"ש. .
(שם מ"ד ב׳)
3אם מאן ימאן אביה. תנא חזקיה, אם מאן ימאן אביה, אין לי אלא אביה, מניין אפילו אם מאנו מן השמים, ת"ל אם מאן ימאן – מכל מקום קסזרומז על הפסולות שאינו רשאי לקיימן כגון אלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד ג"כ יש להן קנס. ובבבלי כתובות כ"ט ב' ילפי זה מרבוי אחר, כפי שיבא לפנינו בסמוך בדרשה כמהר הבתולות, וי"ל דלא ניחא ליה להבבלי לילף מלשון אם מאן ימאן אביה משום דאצטריך לדרשה שגם היא יכולה לעכב, כמובא לעיל. .
(ירושלמי כתובות פ"ג ה"א)
4כסף ישקל. וכמה, נאמר כאן אשר לא ארשה ונאמר באונס (פ' תצא) אשר לא ארשה, מה להלן חמשים אף כאן חמשים קסחלכאורה צ"ע דהא שם באונס סיים הכתוב תחת אשר ענה ובמפותה ליכא ענוי וא"כ מאי ראיה משם לכאן, וי"ל כיון דאין אנו למדים משם לכאן עיקר הלמוד מנתינת הכסף, דהא זה כתיב מפורש כאן כסף ישקול אלא רק אמספר הכסף אין זה למוד עקרי אלא רק גלוי מלתא דכאן סתם הכתוב מספר הכסף והתם פירש, בא זה ולמד על זה, ואי משום דסיים התם תחת אשר ענה, צ"ל דזה קאי גם על הצווי ולו תהיה לאשה דסמיך ליה, דכך המשך הלשון שם, ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, וראיה לזה מכתובות מ' ב' שדרשו ונתן האיש השוכב עמה חמשים כסף – הנאת שכיבה חמשים כסף, הרי דלענין חמשים כסף אין חלוק בין אונס למפתה, ודו"ק. .
(כתובות ל"ח א׳)
5כסף ישקל. אימתי – לכשיוציא קסטר"ל אחר שתחליט היא או אביה שלא תנשא לו, אבל כל זמן שעומדת להנשא לו פטור מן הקנס, כיון דאם יקחנה יתחייב עצמו במוהר, כמבואר, וזה לא כמו באונס דמתחייב ליתן מיד אע"פ שג"כ מחויב לישאנה, וזה נלמד ממה דהקדים הכתוב ענין הנשואין וסיים באם לאו אז יתחייב בקנס, הרי שתלה זה בזה, והסברא בזה פשוטה דכאן בפתוי הוי ענין הקנס רק שייטיב לה במצבה בכלל עבור שחלל כבודה, ומכיון שנושאה – בזה לבד הוא מטיב לה ומחפה על בזיונה, משא"כ התם הוי הקנס עבור הענוי, א"כ אין נ"מ אם נושאה או לא, וזה פשוט. .
(שם ל"ט א')
6כסף ישקל. וכמה, נאמר כאן כסף ונאמר באונס (פ׳ תצא) כסף, מה להלן חמשים אף כאן חמשים קעלמעלה מזה ובסמוך באו עוד דרשות בענין זה, ומה שלא הביאו בגמ' מדרשה זו נראה משום דבאמת אין ראיה זו מכרחת כל כך, דאי משום גז"ש כסף כסף, הלא מצינו לשון כסף ובמספר אחר כמו כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו, ואע"פ דענין זה ודפ' תצא קרובים הם לדרוש בהו גז"ש, אשר זה טעם המכילתא, בכ"ז מכיון שמצאה הגמ' דרך אחרת ללמוד זה הענין למדה באותה דרך היותר מכרחת. –
והנה זה פשוט דהקנס שייך לאביה וככל שבח נעורים ששייך להאב וכמו באונס דכתיב מפורש ונתן לאבי הנערה, ומה שלא פירש זה הכתוב כאן נראה משום דפשיטא היא, דא"א לומר לעצמה, שהרי מכיון שנתפתית מחלה וכמו דקי"ל במפותה יתומה שאין לה קנס מפני דכיון דקנסה לעצמה והיא הלא מחלה, משא"כ התם באונס אי לאו דהשמיענו הכתוב דשייך לאביה היינו סוברים דשייך באמת לעצמה עבור הענוי. .
(מכילתא)
7כמהר הבתולות. מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה קעאפירש"י מדקרי לה מוהר, עכ"ל, וכתב הרא"ש וז"ל, ולא נהירא האי פירושא למדרש כתובה דאורייתא מלישנא דמוהר, עכ"ל. אבל האמת נראה דלשון דרשה זו באה בגמ' בקצור, ועיקרה ובמלואה באה במכילתא כאן בזה"ל, כמהר הבתולות, וכי מה למדנו מן מהר הבתולות מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד, מה להלן חמשים אף כאן חמשים, ע"כ, ותוכן דרשה זו גם בגמ', מבואר מזה דהבאור הוא שסמכה התורה על ההודעה מערך סכום מוהר על המספר המבואר בקנס של אונס, מה להלן חמשים אף כאן חמשים, ולפי זה מתבאר דלא רק מלשון מוהר ילפינן לדין כתובה אלא ע"פ למוד גמור, ועל זה אמרו בגמ' מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה, והיינו אחר למוד הנ"ל, ומבואר דבגמ' באה דרשה זו בקצור, ובבאור שם מוהר עיין מש"כ בסמוך אות קע"ו. –
והנה מן המבואר בזה ראיה מכרחת לשיטת הפוסקים דכתובה מן התורה, ובספר נחלת שבעה בנוסח הכתובה סי' ל"ג כתב דאפי' מאן דס"ל כתובה דרבנן אין זה רק לענין שיעור הכתובה, כלומר דס"ל דהשיעור תקנו חכמים, אבל לפי מה שביארנו הנה גם השיעור נלמד בלמוד גמור מן התורה, כמבואר, ודו"ק בזה.
ושיעור כתובה דאורייתא במטבעות המדינה בזה"ז, הנה לפי המבואר אצלנו בפ' קרח בפסוק עשרים גרה יהיה השקל הוי שיעור שקל כסף בקירוב ששה זהובים פוליש, ולפי ערך מטבעות מדינת רוססיא הוא ערך תשעים קפיקו"ן, ואחרי שהשקל של תורה היה כסף זקוק לכן צריך להעריך שווי זה ג"כ לפי ערך מחיר מטבעות כסף במדינה ולא מטבעות נחושת או נייר, ולפי"ז עולה מחיר תשעים קפיקו"ן כסף בקירוב ק"כ קפיקו"ן נחושת או נייר, ולפי"ז חמשים כסף דכתובת בתולה הם בקירוב ששים רובל נייר, והמנהג במדינתנו לחשב כתובת בתולה שבעים וחמשה רובלים סתם, ואולי הוא לפי ערך יוקר הכסף בזמנים הקודמים. .
(כתובות י׳ א׳)
8כמהר הבתולות. תניא, כסף ישקל כמהר הבתולות, שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה, [הקיש הכתוב אונס למפתה ומפתה לאונס] קעבכלומר מה כאן כסף שקלים אף באינם כסף שקלים, ומה באונס חמשים אף כאן במפתה חמשים. וע' כתובות ל"ת ב', ובגמרא מפרש למה אצטריך דרשה זו עם הדרשה הקודמת דילפינן זה מהיקש אשר לא ארשה דכתיב בפסוק הקודם ובפ' אונס, דדרשה זו אצטריך לדעת חד מ"ד דדריש אשר לא ארשה לענין אחר דלא קיי"ל כותי', וקצת צ"ע דלא עביד צריכותא לדרשה זו עם הדרשה ממכילתא לעיל מהיקש כסף כסף, יעו"ש, ואפשר לומר דדרשת המכילתא כלולה בדרשה זו. .
(כתובות כ"ט ב׳)
9כמהר הבתולות. הבא על חייבי לאוין ועל חייבי כריתות יש להם קנס, ואמאי, והא כתיב [מהר ימהרנה לו לאשה] באשה הראויה לו קעגלפנינו בגמרא הובא בזה הפסוק ולו תהיה לאשה דפ' תצא בענין אונס, ואנו לפי ענין הפרשה שלפנינו העתקנו להענין את הפסוק שלפנינו דמיניה יליף בירושלמי בפסוק הקודם לענין כזה, יעו"ש לפנינו. ונראה דבאמת היה אפשר גם להגמרא להביא הפסוק הזה, ומה שלא הביאוהו הוא משום דעיקר הסוגיא כאן איירי בקנס דאונס וכמי שפירש"י במשנה כאן אלו נערות שיש להן קנס, ופירש"י אם אנסן אדם, עכ"ל, ומה שלא פירש באמת גם אם פיתן אדם עיין באות הסמוך. , אמר רב פפא, בתולה, בתולות, הבתולות, חד לגופיה וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות קעדדהול"ל כסף ישקל כמהרה, והוי ידעינן דקאי על בתולה, דהא בפסוק הקודם כתיב בתולה, ואפילו אי כתיב בתולה הוי מצי למכתב כמהר בתולה ולא בתולות, ואפילו אי הוי כתב בתולות לא הו"ל לכתוב הבתולות, וכל אלה השנויים באים לרבות קנס לכשרה ולחייבי לאוין וחייבי כריתות, ואיירי כשלא התרו בו, דאם התרו הרי זה לוקה, וכשלוקה אין משלם קנס, דאין אדם לוקה ומשלם, כנודע. –
ודע דבמשנה כאן איתא אלו נערות שיש להן קנס וכו', ופירש"י אם אנסן אדם, עכ"ל. וצ"ע שלא פירש גם אם פיתן אדם, ובפרט לאוקימתא דרב פפא שלפנינו דיליף זה מן כמהר הבתולות דכתיב במפותה, ואולי י"ל דפירש כן משום דבמשנה נקיט גם הבא על הגיורת ועל המשוחררת, ובהו לא שייך קנס במפותה, משום דהיכא דהקנס לה לעצמה אין לה קנס כלל במפותה משום דכיון דנתפתתה מחלה, וכמו ביתומה, וגיורת ומשוחררת הקנס להן ולכן אין להן קנס רק באופן אם נאנסו ולכן תפס רש"י לפרש באופן אם אנסן אדם, דשייך בכולהו. .
(שם שם)
10כמהר הבתולות. ריבה בתולות הרבה למהר, ואפילו פסולות קעההיינו הך דדרשה הקודמת ובסגנון לשון אחר, יעו"ש. .
(ירושלמי כתובות פ"ג ה"א)
11כמהר הבתולות. תנא ר' ישמעאל, מגיד שהוא עושה אותן עליו מהר, שאין מהר אלא כתובה, וכן הוא אומר (פ׳ וישלח) הרבו עלי מהר ומתן קעובבבלי כתובות י' א' פירש"י דמוהר היינו כתובה מדקרי לה מהר, עכ"ל, ופירוש זה צריך באור, ונראה דלשון מוהר משמעותו שעבוד והתחייבות וכמ"ש בב"מ ע"ג ב' מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח, והיינו כתב השעבוד וההתחייבות מהעם לשלם מס להמלך, והכתובה היא שטר התחייבות מהבעל לאשתו כמו שכותבין בה ואנא איזון ואפלח וכו'. ומצינו בתורה כמה מלים שיסודם בלשון ארמית, וכמש"כ רש"י בפ' בראשית בפסוק הוא ישופך ראש, וברמב"ן פ' ויצא בפ' זבדני, וזה טעם הדרשה הידועה לטטפת – טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ועיין ר"ה כ"ו א' באור כמה מלים בתורה במובן לשון ארמי וכן בפ' ברכה ואתה מרבבות קודש, והארכנו בזה במקום אחר. –
וגם י"ל בכונת דרשה זו כמ"ש הרא"ש בפסקיו כסף ישקל כמוהר הבתולות – ככתובת הבתולות (והתורה כדרכה תמיד הזכירה גם כאן את הכתובה בדרך אגב כדבר ידוע, וכמו וכי ימכור איש את בתו לאמה – כדבר ידוע שהוא יכול למכרה, וכמו כי יקח איש אשה וגו' וכתב לה וגו' ושנאה וגו' וכתב לה וגו' – לא יוכל בעלה הראשון וגו'. ועיקר הדין כאן דלא יוכל להחזירה באופן זה ובדרך אגב נשמע הדין דספר כריתות, כדבר ידוע), ומדמדמה לה התורה קנס למוהר הבתולות ש"מ דיש מוהר לבתולות והיינו כתובה. .
(שם שם ה"ה)