בבואם. עד שיבא כולו לאהל מועד לולאפוקי אם הכניס ידו וקבל קבלתו פסולה, ואפילו הכניס ראשו ורוב גופו לפנים, ואפילו אם רק ציצית ראשו נשארו מבחוץ. וברמב"ם פ"א הי"ב מפסולי המוקדשין הביא בזה הפסוק דפ' צו בבואכם אל אהל מועד, ונראה דט"ס הוא וצ"ל הפסוק שלפנינו, כפי שיתבאר להמעיין בעניני הפסוקים, וע"ע מענין זה לפנינו בפ' תזריע בפסוק ואל המקדש לא תבא ומש"כ רש"י בפ' זה הא למדת שהמחוסר בגדים חייב מיתה יתבאר לפנינו בפרשה הבאה בפ' ט'. . (זבחים כ"ו א׳)
לשרת בקדש. אין בגדי שרת בבמה, דכתיב לשרת בקדש לזהיינו בבמה קטנה שכל יחיד עושה לעצמו בחצירו וגנתו להקריב עליו קרבנותיו [בשעת היתר הבמות דהיינו קודם בנין הבית בשילה ואחר שנחרבה שילה בימי עלי קודם שנבנה המקדש בירושלים כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בר"פ ראה (י"ב י"ט) יעו"ש], אבל בבמה גדולה דהיינו במת צבור שהיה בנוב וגבעון קודם שנבנה המקדש ע"י שלמה היה גם בגדי שרת. וטעם הדבר, משום דבבמת יחיד לא היתה השכינה שורה ואין זה נקרא בקודש ולכן א"צ לבגדי שרת דכתיב בהו בקודש, וכהאי גונא היו חסרים שם כמה ענינים דכתיב בהו לפני ה' כמו סמיכת קרבנות ושחיטה בצפון ותנופה והגשה וכלי שרת ועוד, כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בס' ויקרא, וג"כ משום העדר השראת השכינה שם ואין זה נקרא לפני ה'. . (שם קי"ט ב׳)