כי ימרט ראשו. להביא את הזקן קסבאפשר מדייק כן מדלא כתיב כי יקרח ראשו, דכן מצינו הלשון בקרחת הראש, וכל ראש קרחה (ישעיה ט"ו), אך אי הוי כתיב כן לא היה זקן בכלל, משום דשם קרחה לא יונח על הזקן, ומדכתיב כי ימרט ראשו כולל גם זקן, ר"ל דלאו דוקא ראשו, משום דשם מריטה נופל גם על זקן.
, א"כ למה נאמר ראשו – ראשו טהור ואין הזקן מעכבו קסגר"ל דגם במריטת שער הראש לבד ג"כ הדין כן, ולא שצריך דוקא מריטת הראש והזקן ביחד.
. (שם)
קרח הוא. מניין שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ת"ל קרח הוא קסדר"ל דאזלינן בתר סוף הענין ולא אחר תחילתו שהיה נתק, ומרבי זה מלשון קרח הוא דמיותר, דדי היה לכתוב טהור הוא.
וע' בפירש"י בפסוק זה כתב דקרחת וגבחת מטמאין בסימני נגעי עור בשר, בשער לבן ומחיה ופשיון, עכ"ל. והיא פליאה גדולה, שהרי מפורש איתא במשנה י' פ"י דנגעים שאין מטמאין בשער לבן, ומקור דין זה בתו"כ בסמוך פ' מ"ב בדרשה צרעת פורחת היא, וע' מש"כ שם הכרח לדין זה. ואין ספק לדעתי כי ט"ס ברש"י וצ"ל במחיה ובפשיון, והלשון בסימני עור בשר הוא אשיגרא דלישנא דתו"כ לקמן פסוק מ"ב בדרשה הנ"ל, וחידוש על הרא"ם שלא העיר בזה.
. (שם)