ומן המקדש לא יצא. מת לו מת אינו יוצא אחר המטה, שנאמר ומן המקדש לא יצא עזו דעת ר' יהודה, ור' מאיר ס"ל שאם עושה היכר ביציאתו שלא יבא לידי נגיעת טומאה, כגון אם הולך מרחוק וכדומה היכרים מותר לו לצאת, ור"י ס"ל דאע"פ שעושה היכר אסור לו לצאת משום דדילמא אגב מרירותיה מקרי ונגע. וטעם פלוגתתם מבואר בגמרא דר"מ לא ס"ל כר"י דאינו יוצא כלל מפתח ביהמ"ק משום דאי הכי אפילו לביתו נמי לא יצא, אלא ה"ק ומן המקדש לא יצא מקדושתו לא יצא והיינו שיזהר שלא יטמא, וכיון שיש לו היכר לא אתא למנגע, ור"י ס"ל דאע"פ שעושה היכר בכ"ז חיישינן דילמא אגב מרירותיה נגע, ולכן לא יצא מן המקדש כלל, ופשוט דהלכה כר"י.
ואינו מבואר מה קשה ליה לר"מ אי הכי אפילו לביתו נמי לא, ומאי קושיא, ולמה לא יצא לביתו, כיון דאחר המת הוי הטעם שלא יטמא ומה שייך בזה ביציאה לביתו, ומה טעם יש לאסור היציאה לביתו. והנה הב"ח בהגהות הגמרא הגיה דבמקום לביתו צ"ל מביתו, וסתם כונתו וכתב רק שכן נראה לו להגיה, וי"ל שקשה לו כמה שהערנו, דמאי קשיא ליה לר"מ, ולכן הגיה דצ"ל מביתו, ובזה יתבאר היטב, דשניהם ס"ל דאין הכי נמי דמה שאמר הכתוב ומן המקדש לא יצא פירושו מקדושתו לא יצא, והיינו שיזהר מלבא לידי טומאה, ורק ר"מ ס"ל דבעושה היכר שוב לא חיישינן שיטמא ור"י ס"ל דילמא אגב מרירותי' לא יזהר, ולפי"ז באמת איסור אחד הוא לצאת אחר המת בין אם יצא מן המקדש בין אם יצא מביתו, ודו"ק.
וע"פ זה ארווח לן מאוד ליישב ברחבה דברי הרמב"ם בפ"ה ה"ה מכלה"מ שכתב וז"ל, כה"ג שמת לו מת אינו יוצא אחריו, לא מפתח ביתו ולא מן המקדש, עכ"ל. ותמה הכ"מ מניין לו שאינו יוצא גם מפתח ביתו וזה דלא כמאן, וטרח מאוד ליישב הדברים, אבל לפי מה שכתבנו ע"פ הגהת הב"ח דבריו מאירים מאוד ופסקו נכון כשמש, יען כי באמת הלשון ומן המקדש לא יצא לאו דוקא מביהמ"ק אלא מקדושתו לא יצא, אבל באמת גם מביתו אסור, כמבואר, ודו"ק היטב. .
(סנהדרין י"ח א')
ואינו מבואר מה קשה ליה לר"מ אי הכי אפילו לביתו נמי לא, ומאי קושיא, ולמה לא יצא לביתו, כיון דאחר המת הוי הטעם שלא יטמא ומה שייך בזה ביציאה לביתו, ומה טעם יש לאסור היציאה לביתו. והנה הב"ח בהגהות הגמרא הגיה דבמקום לביתו צ"ל מביתו, וסתם כונתו וכתב רק שכן נראה לו להגיה, וי"ל שקשה לו כמה שהערנו, דמאי קשיא ליה לר"מ, ולכן הגיה דצ"ל מביתו, ובזה יתבאר היטב, דשניהם ס"ל דאין הכי נמי דמה שאמר הכתוב ומן המקדש לא יצא פירושו מקדושתו לא יצא, והיינו שיזהר מלבא לידי טומאה, ורק ר"מ ס"ל דבעושה היכר שוב לא חיישינן שיטמא ור"י ס"ל דילמא אגב מרירותי' לא יזהר, ולפי"ז באמת איסור אחד הוא לצאת אחר המת בין אם יצא מן המקדש בין אם יצא מביתו, ודו"ק.
וע"פ זה ארווח לן מאוד ליישב ברחבה דברי הרמב"ם בפ"ה ה"ה מכלה"מ שכתב וז"ל, כה"ג שמת לו מת אינו יוצא אחריו, לא מפתח ביתו ולא מן המקדש, עכ"ל. ותמה הכ"מ מניין לו שאינו יוצא גם מפתח ביתו וזה דלא כמאן, וטרח מאוד ליישב הדברים, אבל לפי מה שכתבנו ע"פ הגהת הב"ח דבריו מאירים מאוד ופסקו נכון כשמש, יען כי באמת הלשון ומן המקדש לא יצא לאו דוקא מביהמ"ק אלא מקדושתו לא יצא, אבל באמת גם מביתו אסור, כמבואר, ודו"ק היטב. .
(סנהדרין י"ח א')