מחוץ וגו'. ת"ר, דבר בעיר כנס רגליך, שנאמר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה עההנה רגילין אנו לפרש כנס רגליך שלא לנוס מהעיר לעיר אחרת, כנגד מ"ש רעב בעיר פזר רגליך, דשם הוי הפירוש שיצא מאותה העיר כמו שהביא שם מאברהם ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, אבל במהרש"א כתב דלענין דבר א"א לפרש כן, משום דבודאי כשדבר בעיר נמי טוב לפזר רגליו ולהמלט על נפשו, אלא דהכי פירושו, כל זמן שאינו מפזר רגליו מן העיר יכנוס רגליו לביתו ולא יצא ברחובות, עכ"ל. ואינו מבואר מניין לו לפרש כן, ואמת שגם בשו"ת מהרי"ל סי' ל"ה כתב כעין זה ורק בשנוי קצת, והיינו שבתחלת הדבר יצא מן העיר ולא בסופו, וגם הוא לא כתב מקור לדבריו.
ואמנם מפסוק שלפנינו משמע קצת כדברי מהרש"א, דמתבאר שאם רק אינו בחוץ אז הוי הצלה פורתא, וכן משמע מהפסוק שהביאו בגמרא מישעיה כ"ו דאיירי בשעת הדבר, וכתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך עד יעבור זעם, משמע דענין כניסת רגלים הוא להיות בפנים הבית ולא בחוץ, ודו"ק.
ומ"ש המהרש"א עפ"י הסברא דכשיש דבר בעיר טוב להמלט משם, יש להביא ראיה לזה מתענית כ' ב' אמרו ליה לשמואל איכא מיתנא בי חוזאי, גזר תענית בעירו, ומפרש הטעם משום שיירתי [דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא] אתיא בהדייהו, ולפי"ז הלא כש"כ בעיר עצמה אפשר להדבק במחלה זו. ומש"כ במהרי"ל דבסוף הדבר אין לצאת מן העיר, אולי טעמו משום דכיון שכבר נשתקע הרבה באותה העיר והמחלה לא פגעה בו כבר דש בה ושוב לא תפגע בו. .
(ב"ק ס' ב')
ואמנם מפסוק שלפנינו משמע קצת כדברי מהרש"א, דמתבאר שאם רק אינו בחוץ אז הוי הצלה פורתא, וכן משמע מהפסוק שהביאו בגמרא מישעיה כ"ו דאיירי בשעת הדבר, וכתיב לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתיך בעדך עד יעבור זעם, משמע דענין כניסת רגלים הוא להיות בפנים הבית ולא בחוץ, ודו"ק.
ומ"ש המהרש"א עפ"י הסברא דכשיש דבר בעיר טוב להמלט משם, יש להביא ראיה לזה מתענית כ' ב' אמרו ליה לשמואל איכא מיתנא בי חוזאי, גזר תענית בעירו, ומפרש הטעם משום שיירתי [דאזלי מבי חוזאי לנהרדעא] אתיא בהדייהו, ולפי"ז הלא כש"כ בעיר עצמה אפשר להדבק במחלה זו. ומש"כ במהרי"ל דבסוף הדבר אין לצאת מן העיר, אולי טעמו משום דכיון שכבר נשתקע הרבה באותה העיר והמחלה לא פגעה בו כבר דש בה ושוב לא תפגע בו. .
(ב"ק ס' ב')