ואם בכלי ברזל. תניא, רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהברזל ממית בכל שהוא, לפיכך לא נתנה בו תורה שיעור כבפירש"י ברזל ממית בכל שהוא כגון מחט הנוקב שתחב לו בוושט או בלבו, והקשו התוס' א"כ אפילו קוץ נמי ולמה אמר החידוש והרבותא בברזל, ולכן כתבו דהכונה שאמר ברזל ממית בכל שהוא משום דאמרינן בעלמא ברזל מיזרף זריף, עכ"ל, ור"ל שהברזל עושה חריצים בבשר ומכאיב המכה.
אבל בירושלמי כאן (פ"ט ה"ב) מפורש כרש"י, דז"ל שם, אלא אפילו צינורת קטנה דהיא יכלה מקים גו וושטא ומקטלינא, ע"כ. ומפרש שלא נתנה בו תורה שיעור, ר"ל שלא נתנה שיעור כמו שנתנה באבן יד (פ' י"ח) דכתיב באבן יד אשר ימות בה, ובכלי עץ יד כתיב אשר ימות בו הכהו, דמשמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא, וע"ע בסוגיא.
. (סנהדרין ע"ו ב')
מות יומת. מנה"מ דאמור רבנן זיל בתר רובא, אמר רב כהנא, אתיא מהורג את הנפש, דאמר רחמנא קטליה, ודילמא טריפה הוא כגהנהרג, וא"כ גברא קטילא קטיל.
, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא כדושקיל וטרי עוד בגמרא וכי תימא דבדקינן ליה הא קא מינוול, וכי תימא משום אבוד נשמה דהאי ננווליה וניחוש שמא במקום סייף נקב הוי, ולפי מסקנת סברא זו ניחא למה באמת לא נבדקיה משום המצוה ושפטו העדה והצילו דמצוה למצוא זכות להנדון, אך משום דגם אחר הבדיקה אפשר עדיין לחוש שמא במקום סייף נקב הוי שוב א"א לתקן הדבר ולכן לא בדקינן כלל.
. (חולין י"א ב')
מות יומת הרוצח. יכול מדכתיב או בכלי ברזל הכהו אינו חייב אלא על כלי ברזל, מניין שאם השליך עליו עשתות וגולמים והרגו שהוא חייב, ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח – מכל מקום כהשהרי עכ"פ רוצח הוא, ועיין באות הסמוך.
[ספרי].