אשר ימות בה. מגיד שאינו חייב עד שיכנו בדבר שיש בו כדי להמיתו, ולהלן הוא אומר (פ׳ שופטים) והכהו נפש, מגיד שאינו חייב עד שיכנו על מקום שהוא כדי להמיתו כועיין ברמב"ם בפ"ג ה"ב מרוצח ביאר פרט זה וז"ל, הואיל ונאמר אשר ימות בה מכאן שאומדים מקום המכה, וכשם שאומדים החפץ שהכה בו ומקום המכה כך אומדים כח ההכאה שנאמר באבן יד מכאן שמשערין את היד, אינו דומה זורק אבן בחבירו ברחוק ב' אמות לזורק בו ברחוק י' אמות, שברחוק י' יהיה כחה יותר וכן להלאה, וכן משערין המכה עצמה, ומשערין כח ההורג וכח הנהרג אם הוא גדול או קטן, חזק או חלש, בריא או חולה, וכן כל כיוצא בזה, שנאמר אשר ימות בה, מיתתו של זה משערין כל סבותיה, עכ"ל. וכל דברים אלו בנויים על יסוד הדרשה שלפנינו בהרחב ביאור והסבר.
. (שם)
מות יומת הרוצח. יכול מדכתיב או באבן אינו חייב אלא אם הרגו באבן, מניין שאם גלגל עליו סלעים ועמודים והרגו שהוא חייב ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח, מ"מ כזכמש"כ בפסוק הקודם שהרי עכ"פ רוצח הוא.
. (שם)