ואנשי סדום רעים. אמר לי' רבינא לההוא מרבנן, מנא הא מילתא דאמור רבנן ושם רשעים ירקב, אמר לי', דכתיב ויאהל עד סדום וסמיך לי' ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד חבגמרא מפרש שמקודם שאלהו מנה"מ דאמור רבנן ושם רשעים ירקב, אמר לי', הא כתיב ושם רשעים ירקב (משלי י׳:ז׳), אמר לי', מדאורייתא מנ"ל, אמר לי', דכתיב ויאהל עד סדום. והנה לא נתפרש מה דעתי' דהמקשן בדעת השואל, האם נעלם ממנו הפסוק, ותו לפי מה שאנו מפרשין דכונת הראי' שצריך לזכרו לרעה, היפך ממה שמזכירין הצדיק לברכה, א"כ מאי ראי' מן הפסוק ושם רשעים ירקב, דהתם הכונה בסתמא ששמם של רשעים ירקב, אבל אינו ענין להנהגה בעת הזכרת שמם.
ולכן נראה דכונת השואל הי' מנה"מ דרגילי רבנן בעת שמזכירין הרשע לומר הלשון שם רשעים ירקב, אמר לי' והא כתיב ושם רשעים ירקב, וכונת התשובה היתה שמפרש הפסוק דמשלי הנ"ל המתחיל זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, כלומר זכר צדיק לברכה, כשמזכירים הצדיק מברכים אותו, וכשמזכירין שם רשעים – ירקב, יזכירוהו בלשון קללה, כאלו שמו וזכרו אבוד ונרקב, והוסיף לשאלו מדאורייתא מנ"ל, והשיב לו מפסוק שלפנינו.
אמנם צריך באור איפה מרומז בלשון ואנשי סדום רעים וחטאים הא שצריך להזכירו בלשון קללה, כי הלא בלשון רעים וחטאים לבד אינו מרומז לשון קללה, ויתכן לומר ע"פ הדרשא שבסמוך רעים וחטאים, רעים בעוה"ז וחטאים לעוה"ב, מכאן שאנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב, ועיין מש"כ בסמוך, הרי בלשון זה מזכירים אותם לקללה שאין להם חלק לעוה"ב. וע"ד הפשט הכונה לברכה ולקללה כאן – לשבח ולגנאי, ועי' רש"י ריש פ' נח. .
(יומא ל"ח ב')
ולכן נראה דכונת השואל הי' מנה"מ דרגילי רבנן בעת שמזכירין הרשע לומר הלשון שם רשעים ירקב, אמר לי' והא כתיב ושם רשעים ירקב, וכונת התשובה היתה שמפרש הפסוק דמשלי הנ"ל המתחיל זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, כלומר זכר צדיק לברכה, כשמזכירים הצדיק מברכים אותו, וכשמזכירין שם רשעים – ירקב, יזכירוהו בלשון קללה, כאלו שמו וזכרו אבוד ונרקב, והוסיף לשאלו מדאורייתא מנ"ל, והשיב לו מפסוק שלפנינו.
אמנם צריך באור איפה מרומז בלשון ואנשי סדום רעים וחטאים הא שצריך להזכירו בלשון קללה, כי הלא בלשון רעים וחטאים לבד אינו מרומז לשון קללה, ויתכן לומר ע"פ הדרשא שבסמוך רעים וחטאים, רעים בעוה"ז וחטאים לעוה"ב, מכאן שאנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב, ועיין מש"כ בסמוך, הרי בלשון זה מזכירים אותם לקללה שאין להם חלק לעוה"ב. וע"ד הפשט הכונה לברכה ולקללה כאן – לשבח ולגנאי, ועי' רש"י ריש פ' נח. .
(יומא ל"ח ב')