תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 13 · פסקה 13

כי תשמע. ולא החיזור מן המצוה, יכול יהיה רטוש, ת"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב ^לאר"ל שאין מצוה עליך לחזור אחר הדבר לשמוע אלא אם שמעת, ומדייק זה מלשון כי תשמע שמורה על רשות, כנודע, ובכ"ז אם שמעת – אל תהי רטוש מלשאול אלא תשים לב לזה ולא תעזוב את הדבר, והראיה בזה מדכתיב ודרשת וחקרת וקודם הדרישה וחקירה ע"כ היתה שמיעה בעלמא, הרי מבואר דאם אך שמעת הנך מחויב לדרוש ולחקור. [ספרי].

באחת עריך. תניא, ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת, דכתיב עריך, וירושלים לא נתחלקה לשבטים ^לבלא נתבאר טעם הדרשה, אבל בספרי משמע דהדיוק הוא מלשון אשר ה' אלהיך נותן לך לשבת שם, דכן דריש שם, לשבת שם פרט לירושלים שלא נתנה לבית דירה, והכונה כמ"ש בגמרא שלא נתחלקה לשבטים אלא לכל ישראל היה חלק בה, ממילא לא נתנה לבית דירה, כיון דלבית דירה לא תספיק לכל ישראל, וצ"ל דבגמרא חסר המלה וגומר, כלומר דסמיך אסיפא דקרא באחת עריך אשר ה' אלהיך נותן לך וגו' וכמו בספרי.
ודע דלא רק ירושלים לבד אינה נעשית עיר הנדחת אלא גם ערי מקלט אין נעשות ערי הנדחת והובא על זה דרשה מיוחדת לפנינו בפ' מסעי בפסוק ערי מקלט תהיינה, תהיינה שלא תעשינה ערי הנדחת, וטעם הדרשה פשוט דהלשון תהיינה הוא כמו דדרשינן בעלמא בהווייתה תהא כלומר שתתקיים הווייתן ולא תבטלינה, ועיר הנדחת נשרפת ואינה נבנית עוד כמבואר בפרשה, והדרשה ההיא היא בספרי זוטא.
והנה הרמב"ם בפ"ד ה"ד מעבודת כוכבים פסק כן בערי מקלט, והראב"ד כתב שלא ידע מניין לו זה, והכ"מ טרח להסמיך דין זה על איזו סברא מפני שאין מיוחדים ליחידים וכו', והנה הוא ברייתא מפורשת.
אלא שיש לתמוה למה הביא הרמב"ם בזה דרשה אחרת שנאמר באחת שעריך ולא הביא הדרשה דתהיינה, ובאמת לא אדע איפה נמצאת דרשה בזה על באחת שעריך, וגם בענין עיר הנדחת לא כתיב כלל הלשון באחת שעריך רק באחת עריך, ואולי ט"ס הוא ברמב"ם וצ"ל באחת עריך, אך הכ"מ ולח"מ העתיקו באחת שעריך, [ואמנם יש רגלים לדבר דצ"ל ברמב"ם באחת עריך ולא שעריך מדכתיב באחת ולא באחד כמו שדרוש להיות בסמיכות לשם שער], ומה שאינו מביא דרשה דתהיינה כבר ידוע דרכו דמביא דרשה פשוטה מהפרשה שבאותו ענין בתורה אף כי לחז"ל נמצאה דרשה אחרת כאשר הוכחנו כמה פעמים.
ובס' נחל איתן כתב דהרמב"ם רמז להדרשה שבספרי פ' שופטים בפ' וכי יבא הלוי מאחד שעריך, יכול בבן לוי ודאי הכתוב מדבר ת"ל מאחד שעריך שנטלו שעריהם במקום אחד, יצאו לוים שלא נטלו שעריהם במקום אחד, ופירש בס' זית רענן דערי הלוים מפוזרין בכל ערי ישראל בכל שבט ושבט, וא"כ י"ל דלזה נתכוין הרמב"ם דממעט ערי מקלט מן מאחת עריך דדרשינן אותם שנטלו עריהם במקום אחד יצאו ערי מקלט שהן מפוזרין ולא קרינן בהו אחת עריך, עכ"ל.
והנה אם כן הוא – נ"מ גדולה בין דרשת הספרי מתהיינה ובין רמז הרמב"ם מן מאחת שעריך, דלפי הדרשה דתהיינה לא נתמעטו רק ששת הערים שקבע משה דבהו כתיב תהיינה ולא המ"ח ערים הנוספות, משא"כ להרמז מן מאחת שעריך וע"פ הבאור הנזכר מפני שהן מפוזרות בכל ערי ישראל, א"כ כל המ"ח ערי מקלט אין נעשות ערי הנדחת, וצ"ע ותלמוד רב. .
(ב"ק פ"ב א')

באחת עריך. תניא, אין עושין שלש ערי נדחת, דכתיב באחת, אבל עושין אחת או שתים, דכתיב עריך ^לגר"ל אי ס"ד דבא למעט גם שתים הול"ל באחת מעריך, ומכיון שאמר באחת עריך משמע כל עיר שתהיה, ובכ"ז ממעט שלש מפני שמעוט רבים שנים, ולדעת הרמב"ם בפ"ד ה"ד מעבודת כוכבים אין עושין שלש רק אם הן קרובות זל"ז אבל אם היו מרוחקות עושין ולדעת הראב"ד לעולם אין עושין שלש אם לא בשתי מדינות כמו יהודה וגליל, ודעת הראב"ד היא יותר מתבארת ופשוטה בסוגיית הגמרא יעו"ש ודו"ק. .
(סנהדרין ט"ז ב')

אשר ה' אלהיך נותן לך. פרט לחוץ לארץ ^לדנראה הטעם בזה משום דלא קרינן ביה מקרבך וכמו בדרשה שבפסוק הסמוך מקרבך ולא מן הספר ומטעם שיתבאר שם, וכן דרשינן כהאי גונא בספרי פ' שופטים בפ' נביא מקרבך ולא מחו"ל, ובפ' מלך, מקרב אחיך ולא מחו"ל. [ספרי].