1ולא תביא תועבה. וכתיב (משלי ט״ז:ה׳) תועבת ה' כל גבה לב, מכאן א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודת כוכבים מבנראה לבאר טעם הדרשה ע"פ מ"ד בסוגיא כאן כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כופר בעיקר שנאמר (ח' י"ד) ורם לבבך ושכחת את ה', ונבאר שם ערך הדמיון בזה לכופר בעיקר משום דכיון שאפשר לבא לידי כפירה כדכתיב ורם לבבך ושכחת וגו' והוא אינו זהיר שלא לבא לידי זה והיינו שיש בו מדת הגאוה ש"מ דלא איכפת ליה שמא יבא לידי כך, וממילא הוא חשוב לפי"ז כאלו כפר בעיקר, יעו"ש, וגם כאן הכונה כן, ורק מסמיך זה על הלשון תועבה דכתיב בשני הענינים. ומה דאיתא בגמרא, ור' יוחנן דידיה אמר כאלו כופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת, אינו פליג על רשב"י בגוף הדבר, ורק מסמיך אפסוק אחר ובלשון אחר.
.
(סוטה ד' ב')
2ולא תביא תועבה. המבשל בעצי אשרה לוקה משום ולא תביא תועבה אל ביתך מגומתבאר בגמרא דלוקה גם משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (פ' ראה).
.
(מכות כ"ב ב')
3אל ביתך. אין משכירין בתי דירה לעובדי כוכבים בארץ ישראל מפני שמכניסין לתוכן עבודת כוכבים, וכתיב ולא תביא תועבה אל ביתך מדומבואר דבחו"ל מותר, ואע"פ דפסוק זה בסתמא כתיב בין בארץ בין בחו"ל, אך כל פסוק זה לענין זה הוי אסמכתא בעלמא משום דעיקר קרא איירי בישראל המכניס עבודת כוכבים לביתו, ולכן בארץ שאנו מצווים לשרש אחר עבודת כוכבים אסרו חכמים להשכיר לבית דירה משא"כ בחו"ל, ועיין בר"ן ובתוי"ט כאן.
.
(ע"ז כ"א א')
4והיית חרם כמוהו. תניא, חליפי עבודת כוכבים אסורין מהפשוט משום דכתיב והיית חרם כמהו, כלומר כעבודת כוכבים עצמה, הרי דמדבר בדבר שבא מכח העבודת כוכבים, והיינו חליפיה, וכגון אם היה לו עבודת כוכבים והחליפה בחפץ אחר.
, חליפי חליפין פליגי בה ר' ישמעאל ב"ר יוסי ורבנן, חד אמר אסורין, דאמר קרא והיית חרם כמהו, כל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמהו, וחד אמר מותר, דכתיב כי חרם הוא, הוא ולא חליפי חליפין מווכתבו הפוסקים שלא הוכרע כמאן קיי"ל, וכונתם שלא נתבאר אם רבנן הם האוסרים ור' ישמעאל המתיר או להיפך, אבל תמיהני שהרי בירושלמי ע"ז פ"ה ה"א מבואר מפורש שרבנן הם האוסרים, וא"כ הלא הלכה כחכמים, ועיי"ש במה"פ, וצ"ע.
[שם נ"ד ב']
5והיית חרם כמהו. אמר רב אחדבוי בר אמי אמר רב, המקדש בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת, דאמר קרא והיית חרם כמהו, כל שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמהו מזועיין בע"ז ל"ד ב' בא דין זה בשם מ"ד זה ויליף מפסוק דפ' ראה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, והנה לבד שהוא פלא דחד מ"ד ילמוד דין אחד משני מקומות שונים, עוד זאת הלא נ"מ גדולה היא בין הדרשות, דמפסוק שלפנינו מבואר רק איסור עשה ומפ' דפ' ראה מבואר איסור לאו, וזה נ"מ לענין מלקות ועוד ענינים שונים.
אבל ראה זה מצאתי הבאור הנכון והאמת בזה ע"פ מ"ד בירושלמי ע"ז פ"ה ה"א בזה"ל, והיית חרם כמהו כל שאתה יכול לקיים ממנו הרי הוא כמהו, מאי כדון, כלומר היכי משמע כן [שם איירי לענין חליפי חליפין ופריך היכי משמע מלשון זה על כל מה שאתה מהייה ממנו] ומשני על שם דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, ור"ל מאומה משמע אפי' כל שהוא, ע"כ. ומבואר מזה דהפ' ולא ידבק מגלה על פי' הלשון והיית חרם כמהו, ולפי"ז י"ל דהדרשות שבכאן ובמס' ע"ז הם שתים שהן אחת, והיינו שבכאן חסר לסיים ואומר ולא ידבק בידך מאומה שהוא מורה על הפי' כל שאתה מהייה ממנו ובמס' ע"ז חסר פסוק זה, ושני הפסוקים צריכים כל אחד לחבירו, ודו"ק.
.
(תמורה ל' ב')
6שקץ תשקצנו. מכאן לעבודת כוכבים שמצוה לכנות לה שם לגנאי מחיתבאר לקמן ר"פ ראה בפ' ואבדתם את שמם, יעו"ש.
.
(ע"ז מ"ו א')
7שקץ תשקצנו. מכאן לעבודת כוכבים שמטמאה כשרץ מטר"ל שאינה מטמאה רק במגע ולא במשא וכמו שרץ, וטעם הדבר משום דטומאת עבודת כוכבים מדרבנן ואקילו בה.
[שם מ"ז ב']