1פסילי אלהיהם תשרפון. ת"ר, כשהשליכו את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, אזיל דניאל מהתם, אמר, איזל מהכא, דלא לקיימו בי פסילי אלהיהם תשרפון לגדנבוכדנצר עשאו לדניאל אלוה כדכתיב (דניאל ב') ולדניאל סגיד, והו"ל כפסילי אלהיהם שהמקרא הזה גזר עליהם לשרפן, לכך היה יירא וברח.
.
(סנהדרין צ"ג א')
2פסלי אלהיהם תשרפון. תניא עבודת כוכבים של נכרי אסורה מיד, דאמר קרא פסילי אלהיהם תשרפון באש – משפסלו נעשה אלוה לדר"ל מיד כשפסלו אף שעדיין לא עבדו ולא כמו עבודת כוכבים של ישראל שאינה אסורה עד שתעבד כמבואר בפ' תבא (כ"ז ט"ו) ושם יתבאר טעם הדבר, וזו דעת ר' עקיבא, ור' ישמעאל ס"ל דאינה אסורה עד שתעבד, וע"ל ר"פ ראה, ופסוק זה ס"ל דאיצטריך להא דעובד כוכבים מבטל אלהיו ומותר לישראל ליהנות ממנה, כמובא בדרשה הסמוכה את שנוהג בו משום אלוה אסור וכו', ור' עקיבא יליף זה מדרשת שמואל שבדרשה הסמוכה מפ' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, פסלו – ולקחת לך, כפי שיתבאר בדרשה הסמוכה. –
ויש בזה מקום עיון ברמב"ם, שבפ"ז ה"ד מעבודת כוכבים כתב דעבודת כוכבים של נכרי אסורה מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון, וזה כר"ע בדרשה שלפנינו, ושם בפ"ח ה"ח כתב עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון, עכ"ל. וזו פליאה נמרצה, שהרי זה ממש כנגד הגמרא, דאחרי דקיי"ל כר"ע דילפינן דעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד מפסוק פסילי אלהיהם, א"כ הלא לר"ע ילפינן דעובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים שלו מפסוק לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, כמו שהבאנו הצעת הסוגיא, כיון דהפסוק פסילי אלהיהם דרוש לענין שלפנינו דעבודת כוכבים של נכרי אסורה מיד.
ומה שאפשר לומר בזה, כי באמת שני פסוקים כתיבי בלשון כזה, פעם א' כאן ופעם בפ' ראה (י"ב ג') ופסילי אלהיהם תגדעון, וא"כ באמת אפשר ללמוד שני הדינים עשני אלה הפסוקים ואף כי לפי"ז הו"ל לרמב"ם להביא במקום אחד הפסוק דפ' ראה בלשון תגדעון, אך מכיון שאליבא דאמת אין נ"מ בדבר מביא הפסוק הזה דלחד מ"ד ילפינן מיניה, ודו"ק.
.
(ע"ז נ"ב א')
3פסילי אלהיהם תשרפון. תנא רב יוסף, מניין לעובד כוכבים שפוסל אלהיו, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש להלא נתבאר תכונת הדרשה, אבל מתבארה היא מתוספתא פ"ז בזה"ל, כל עבודת כוכבים שבטלוה נכרי יכול יהא אסור ת"ל פסילי אלהיהם תשרפון באש, את שנוהג בו משום אלוה אסור ואת שאינו נוהג בו משום אלוה מותר, ע"כ. וכפי הנראה כונת רב יוסף ג"כ כביאור דרשת התוספתא, אלא שבא הלשון והענין בקיצור.
.
(ע"ז נ"ב א')
4לא תחמד וגו'. שמואל רמי, כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך, הא כיצד, פסלו לאלוה – לא תחמוד, פסלו מאלוה – ולקחת לך לוכונת הקושיא שאם היה זה מאמר אחד הול"ל לקחת לך או לקחתם.
[שם שם]
5לא תחמד וגו'. מניין לעובד כוכבים שמבטל עבודת כוכבים שלו, א"ר יוחנן, דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, אתה אי אתה חומד ולוקח, אבל אחרים חומדים ואתה לוקח לזר"ל אתה אינך יכול לבטל עבודת כוכבים של עובדי כוכבים ולקחת אותם לך, אבל עובד כוכבים החומד את הכסף לקחתו ומבטלה מותר לך ליהנות ממנה.
[ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד]
6כסף וזהב עליהם. העובדי כוכבים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסורין, שנאמר לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך לחגוף ההרים מותר כגון לזרוע שם ולחצוב משם אבנים משום דכל מחובר הוי קרקע עולם ואין בהם כח לאסרן, וכפי שיתבאר אי"ה בר"פ ראה (י"ב ב'), אלא רק מה שעליהם אסור כגון אם צפום זהב וכסף ועיין ביו"ד סי' קמ"ה.
.
(ע"ז מ"ה א')
7כסף וזהב עליהם. ולהלן הוא אומר (פ' נצבים) ותראו את שקוציהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם לטוכאן לא כתיב עץ ואבן.
, הא כיצד, עמהם דומיא דעליהם, מה עליהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר, אף עמהם דבר של נוי אסור ודבר שאינו של נוי מותר מר"ל כמו בכאן בודאי אינו אסור אלא דבר של נוי, דהא לא כתיב כאן עץ ואבן אף התם אינו אסור אלא דבר של נוי, ואע"פ דכתיב שם עץ ואבן בעינן שגם עץ ואבן יהיו באופן כזה שהם לנוי.
[שם נ"א ב']
8כסף וזהב עליהם. תניא, בהמה נעבדת צפויה אסור, דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך מאר"ל אסורין אף להדיוט, ולא כמו הנעבד עצמו שאסור רק לגבוה.
.
(תמורה כ"ח ב')