1הנני ממטיר לכם. א"ר יוחנן, מטר בשביל יחיד, דכתיב (פ׳ תבוא) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, פרנסה בשביל רבים, דכתיב הנני ממטיר לכם לחם גוהיינו שאם אין צריך מטר אלא לאדם אחד כגון שזרע אחר זמן זריעת בני אדם וצריך למטר, בא בזכותו, אבל פרנסה דהיינו שפע טובה לכל העולם אינו בא אלא בשביל רבים שאם רבים צריכים לשובע שתשתלח ברכה בתבואה הקב"ה עושה אם זכו, אבל היחיד הצריך שתתברכנה תבואותיו אין הקב"ה משנה עבורו דין השנה אלא כפי ברכותיה, ואע"פ שמוריד מטר בשביל יחיד היינו רק להשביח תבואותיו שלא תהיינה גרועות משל אחרים, אבל לעשות שדהו כשדה שובע לא. וע"ע מש"כ ר"פ תבוא בפסוק הנזכר. .
(תענית ט׳ א׳)
2הנני ממטיר לכם לחם. כתיב לחם וכתיב עגות וכתיב וטחנו, הא כיצד, צדיקים לחם, בינונים עגות, רשעים טחנו ברחים דבפ' בהעלתך כתיב וטחנו ברחים וגו' ועשו אותו עגות, ופירש"י לחם משמע אפוי ועגות משמע קודם אפיה, ומפרש שצדיקים אכלו אותו כמו שהוא וכעין לחם אפוי שאין בו כל טרחה, ובינונים טרחו בו לעשות עגות, ורשעים טרחו בו עוד יותר לטחנו ברחים, ועיין בחא"ג. .
(יומא ע"ה א׳)
3הנני ממטיר לכם לחם. כתיב לחם וכתיב שמן וכתיב דבש, א"ר יוסי ב"ר חנינא, לנערים לחם, לזקנים שמן, לתינוקות דבש הכאן מכנה את המן בשם לחם ולקמן בפרשה (פסוק ל"א) מתארו כצפיחית בדבש, ובפרשת בהעלתך – כטעם לשד השמן, וזה מפני ששלש תקופות חיי האדם, הילדות, והבחרות, והזקנה, היה נרגש לכל אחד כפי דרישותיו, התינוקות אוהבים דבש, הנערים – לחם והזקנים שמן, ומה שאינו חשיב כסדר השנים והתקופות, דבש, לחם, שמן, נראה משום דבגמ' כאן דרשו הפסוק דפרשה בהעלתך והיה טעמו כטעם לשד השמן, מהו לשד, מה שד זה מתהפך לכמה גוונין אף המן מתהפך לכמה טעמים, וכפי הנראה כוונו בדרשה זו לדרשה שלפנינו שהיה נרגש בו טעם לחם שמן ודבש, ונראה שסמכו לדרוש כן בר"ת ממלת לש"ד ע"ד נוטריקון לחם שמן דבש, ועיין בספרי שם, ומפני זה חשבו כאן כסדר המלה לש"ד, ובמ"ר הנירסא לנערים לחם, לזקנים דבש, לתינוקות שמן, וממה שכתבנו מבואר דהעיקר כנוסחת הגמרא ובסדר לחם שמן דבש, והדבש הוא מאכל התינוקות, ע' נדה מ"ה א'. .
(שם שם ב׳)
4ויצא העם ולקטו. כתיב הכא ויצא העם ולקטו וכתיב (פ׳ בהעלתך) וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו, וכתיב (שם) שטו העם ולקטו ודמפסוק ראשון משמע שיצאו חוץ למחנה, ומהפסוק השני משמע שבתוך המחנה ירד, ומפסוק שלישי משמע שהלכו למקום רחוק כמשמעות הלשון שטו, כמו משוט בארץ (איוב א׳:ז׳). , הא כיצד, צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו זואפשר עוד לומר דסמך לדרוש כן משום דבשתי היציאות כתיב יצא העם, ולשון עם מורה בעלמא על פחותי המעלה מהמון העם [עיין בפי' הגר"א לישעיה א' ד'] ולכן מוקי ברשעים ובינונים, משא"כ בירידת הטל על המחנה לא נזכר שם עם ולכן מוקים אותו הפסוק בצדיקים ואנשי המעלה. .
(שם שם א׳)