1והיה ביום הששי. אמר רבה, מאי דכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יו"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליו"ט חדרש והכינו כמו והזמינו דהיינו הכנה בפה, דל"ל הכנה ממש בידים דהיינו שיאפו ויבשלו מבעוד יום, דזה מפורש כתיב (פ' כ"ג) את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו, אלא ע"כ הזמנה בפה הוא, ומדכתיב ביום הששי וסתם ששי חול הוא ואחשביה רחמנא לסעודת שבת ויו"ט [דיו"ט בכלל שבת דגם בו לא ירד המן כפי שיבא בסמוך] שיזמיננה מבעוד יום ובחול, וע"ע בדרשה הבאה. .
(ביצה ב׳ ב')
2והכינו את אשר יביאו. אמר רב חסדא, לעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו – לאלתר טר"ל ישכים בערב שבת לטרוח ולהזמין להוצאת שבת, והראיה מן והכינו את אשר יביאו פירש"י בשעת הבאה תהיה הכנה והבאה בהשכמה היא, מדכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר, והט"ז באו"ת ריש סי' רמ"ב פירש דמדייק מלשון והיה דמשמע מיד כמו והיה כי קם הפלשתי (שמואל א י״ז:מ״ח), ויותר היה לי' להביא מספרי ר"פ ראה והיה כי יביאך אין והיה אלא מיד, ועיין במג"א בסי' הנ"ל בשם כתבים דיותר טוב לקנות ביום ו' מביום ה', וצ"ע ממשנה תענית ט"ו א' אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי בשבת כדי שלא להפקיע שערים, ופירש"י כשיראו המוכרים שקונים למוצאי יום חמישי לשתי סעודות גדולות אחת לליל חמישי ואחת לשבת יחשבו כי רעב בא לעולם ויוקרו המקחים, משמע מזה דהמנהג לקנות לשבת ביום ה', וכעין מ"ד בב"ק פ"ב א' עזרא תיקן שיהיו מכבסין בגדים ביום ה' לצורך השבת, וכתב המג"א בסי' רמ"ב הטעם כדי שיהיה פנוי בערב שבת להכין צרכי שבת.
וכתב בס' רה"ז דפשוט הוא דתקנת עזרא (ב"ק שם) שתהא אשה משכמת ואופה אהך עיקרא דדרשה זו סמיך, ולדעתי אין כל שייכות בתקנה זו לכאן, דהתקנה היתה לא רק על ערב שבת כ"א על כל ימי השבוע ומטעם אחר כדי שתהיה פת מצויה לעניים המחזירים, כפירש"י שם, וכ"מ ברמב"ם פכ"א ה"ה מאישות. .
(שבת קי"ז ב׳)
3והכינו את אשר יביאו. אמר רבה, והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, מכאן דמוקצה מדאורייתא, ואזהרתה – מלא תעשה כל מלאכה (פ׳ יתרו) יר"ל כל דבר מאכל בשבת צריך שיהיה מזומן בעולם מערב שבת, משא"כ דבר שנתהוה מציאותו בעולם בשבת גופיה, כגון ביצה שנולדה בשבת או דבר שלא היה מוכן לאכול עד שבת כגון פירות שנשרו מן העץ בשבת, וכן דבר שא"א להשתמש בו בשבת מחמת איסור פעולתו כגון עצי שריפה, בכל אלה לא שייך בהו הכנה מערב שבת, כמבואר, ונקראו מוקצה משום דהאדם מקצה ומפריש דעתו מלהשתמש בהן בשבת, ומכיון שהכתוב קפיד על הכנה מערב שבת א"כ אחשביה רחמנא לעניני שבת שצריך להזמינם לשבת, א"כ הוי הכנתם מלאכה, ולכן המשתמש במוקצה בשבת עובר משום לא תעשה כל מלאכה. –
והנה כפי המבואר תלי איסור מוקצה בענין הכנה, ולכן דעת רש"י ועוד פוסקים, כי רבה כאן בדין זה לשיטתו אזיל בדרשה דלעיל דהכנה דאורייתא, ומכיון דקיי"ל בהכנה כרבה ממילא הוי איסור מוקצה דאורייתא, אבל הרבה פוסקים ס"ל דכלל איסור מוקצה הוא מדרבנן ויסוד דבריהם על המבואר בסוגיא כאן דרבה גופיה חזר בו ממ"ש מוקצה דאורייתא, והאריכו לבאר דאיסור מוקצה אינו תלוי בענין הכנה, וכך דעת רוב הפוסקים, וע' בס' פחד יצחק ערך מוקצה שהאריך בזה. .
(פסחים מ"ז ב׳)