והיתה לאהרן ולבניו. מחצה לאהרן ומחצה לבניו כאמשום דאל"ה הול"ל והיתה להכהנים והוי גם אהרן בכלל, ומכאן אנו למדין דכן הוא הכלל, דכשמזכיר יחיד אצל מרובין לענין מתנה נוטל כנגד המרובין, וכן ילפינן לכל דבר בדומה לזה כמבואר בב"ב קמ"ג א' ההוא דאמר לדביתהו נכסי לך ולבניך, אמר רב יוסף קנתה מחצה, וכן נ"מ לענין תשלומי מסים כגון אם הטיל המלך מס על בני העיר שיתנו העשירים ובני העיר סכום ידוע, צריכים העשירים ליתן מחצה, משום דאי לאו הכי היה צ"ל בסתם שבני העיר יתנו סכום כזה וממילא הוו גם העשירים בכלל, וע"ע ברמ"א ליו"ד סי' רט"ז ס"ז, ואין להאריך כאן.
. (יומא י"ז ב')
קדש קדשים הוא. הוא – מלמד שאם נפרסה אחת מהן כולן פסולות כבמדכלל לכל הלחם בלשון יחיד כאלו הוא כולו לחם אחד ואחד מעכב את חבירו, וממילא אם נפרסה אחת מהן כולן פסולות.
. (תו"כ)
קדש קדשים הוא לו. לאהרן שלא במחלוקת ולבניו במחלוקת כגמדייק דאחרי דפתח הכתוב בלשון רבים, לאהרן ולבניו, הול"ל גם כאן בלשון רבים קודש קדשים הוא להם, ולכן דריש לאהרן שלא במחלוקת היינו שהוא נוטל חלק בקדשים איזו שירצה ובורר לו מנה יפה, וזהו ענין כבוד וגדולה ע"ד הדרש והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, וכבר בארנו ענין זה לעיל בפ' ויקרא (ב' ג'). ואמנם זה הוא רק בקדשי מזבח אבל בקדשי הגבול כמו תרומות ומעשרות שוה כה"ג לשאר הכהנים וחולקים בשוה.
. (תו"כ)
חק עולם. שני סדרים מעכבין זה את זה, שני בזיכין מעכבין זה את זה, הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה, מאי טעמא, חוקה כתיב כדובקדשים כל מקום שנאמר חקה מעכב כמש"כ כ"פ.
. (מנחות כ"ז א')