ויקלל. יברך לא נאמר אלא ויקלל, מלמד שאין הורגים כשקלל בכנוי כההלשון ברך במובן קללה הוא לשון נקי' כמו מ"א כ"א ברך נבת אלהים ומלך, משא"כ הפעל קלל הוא לשון גס ומגונה, וכן הקללה בכנויין אינה מגונה כ"כ כמו קללה בשם המפורש, ולכן מדכתיב ויקלל משמע ליה שקלל בענין מגונה, וממילא מבואר שקלל בשם המפורש, והכנויין הם שמות שדי, צבאות, רחום וחנון וארך אפים [ולהרמב"ם הוי שם שדי מן השמות].
. (תו"כ)