כי תשה ברעך. אין לי אלא מלוה, מניין לרבות שכר שכיר והקפת חנות, ת"ל משאת מאומה קיגעיין מש"כ בסמוך אות קט"ז.
[ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 24 · פסקה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לא תבא אל ביתו. לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב, וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״ג) לקח בגדו כי ערב זר קידכלומר למלוה קאמר רחמנא, קח בגד הערב ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר, כך פרשו המפרשים, אבל אין זה מספיק בכולה, כי הלא הלוה הכניס עצמו בחובו, ולמה יהיה הערב קודם לו, וצ"ל הסברא בזה כי הלוה לוה מפני דחקו והערב ערב שלא באונס, וגם י"ל משום דעיקר איסור לקיחת המשכון הוא בעני משום צערו ובעשיר מפני בושתו, וזה שייך רק בהלוה משא"כ בהערב ליתא לא הא ולא הא, כי סתם מי שנעשה ערב עשיר הוא, כי את העני אין מקבלין בערב, וגם בושת אין לו, כי עכ"פ הוא לא לוה.
.
(ב"מ קט"ו א')
(ב"מ קט"ו א')
לא תבא אל ביתו. לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לשכר כתף לשכר חמר לשכר פונדק לשכר דיוקנאות קטור"ל בין שיש לו אצל חבירו שכר מלאכתו בין שכר בהמתו בין שכר ביתו, ואינו מבואר איך דריש כן מלשון לביתו, והלא אין זה היפך כלל שכר כתף וכו' מן לביתו, ונראה דקצור לשון הוא וצ"ל לביתו של זה אי אתה נכנס, כלומר לביתו של לוה [דפסוק זה בלוה ומלוה איירי] אבל אתה נכנס לביתו של שוכר אותך וכו'. ושכר דיוקנאות פירש"י שצר לו צורות בביתו בשכר, עכ"ל. ונפלא ממני הדבר למה תפס פרט מלאכה זו יותר משארי מלאכות, ואולי הכונה שהמלאכה עשה בעה"ב בעצמו ורק בכליו של השכיר, ורגיל היה אצלם לקבל כלי ציור בשכר ולצור צורות, וקצת משמע כן מרמב"ם פ"ג ה"ז ממלוה שכתב בין שכר מלאכתו בין שכר בהמתו וכליו, והנה לפנינו בגמ' כאן אינו מבואר שכר כליו, אבל אם נפרש שכר דיוקנאות כמש"כ יהיה מבואר בזה שכר כליו, ודו"ק.
, יכול אפילו זקפן עליו במלוה, ת"ל משאת מאומה קטזר"ל דשב זה השכר להיות כמלוה. ובדרשה הקודמת מבואר מספרי כי תשה ברעך אין לי אלא מלוה, מנין לרבות שכר שכיר והקפת חנות ת"ל משאת מאומה. ולכאורה מחולק הספרי עם הגמ' וכ"כ מפורש בהגמ"י פ"ג ה"ז ממלוה אות ח', אבל באמת א"צ לעשות פרוד ומחלוקת, אלא י"ל דהספרי איירי שזקף גם אלה במלוה וכמסקנת הגמ', ורק בספרי בא הענין בקצרה, ועי' בפי' ספורנו על התורה, ודו"ק.
.
(שם שם)
(שם שם)
לא תבא אל ביתו. יכול לא ימשכננו בפנים אבל ימשכננו מבחוץ, ת"ל והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך וגו', יכול יכנוס בפנים ת"ל בחוץ תעמוד קיזר"ל יכול יכנוס לפנים הבית לחכות עד שיתן לו הלוה את המשכון ת"ל בחוץ תעמוד. ונראה דדריש יתור הלשון בחוץ תעמוד דהיה יכול לכתוב לא תבא אל ביתו והוא יוציא אליך, אלא קמ"ל דאסור לו לכנוס אל ביתו אפי' רק לחכות עד שיתן לו הלוה את העבוט, וטעם הדבר נראה דחששה התורה לצערם של בית הלוה בראותם את המלוה בא אל ביתם ליקח את המשכון.
[ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad