והדגה. [מכאן דדגה בין גדולים בין קטנים במשמע] וכיון דכולם מתו וכתיב והדגה, אבל דג משמע רק גדולה. , ואעפ"כ בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם זשרגילים לקרוא דג לגדול מפני שנמכר בפני עצמו ודגה לקטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד, וכשאומר דג דגה שאני טועם אסור בכולם. ובפוסקים נשמט פרטי דין זה והוא פלא שישמיטו משנה מפורשת, ודוחק לומר שסמכו על הכלל שכללו בכ"מ דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם, וצ"ע. . (נדרים נ"א ב׳)