תמחה. אפילו מן העצים ואבנים רוכך מביא הב"י בטור או"ח סי' תר"צ בשם ס' ארחות חיים שכן נמצא באגדה, וטעם הדיוק נראה מדלא אמר בלשון הכה תכה בלשון שרגיל בעלמא בענין כזה, ולכן בא לרמז שמצוה למחות אפילו בדבר שלא שייך בו הכאה, והיינו בדבר שאין בו רוח חיים, כגון אם היתה צורתו חקוקה על עצים ואבנים.
ויש להעיר לפי"ז במש"כ בעל החנוך דאין הנשים מחויבות במצות זכירת עמלק משום דכיון דמצות מחית עמלק הוא במלחמה ונשים לאו בני כיבוש הן, כמ"ש בריש קדושין ב' ב' יעו"ש, אבל לפי המבואר דגם מעצים ואבנים מצוה למחוק, הרי זה שייך גם בנשים. וי"ל בדעתו דכיון דעיקר מחיה היא במלחמה, וכיון דאינן בזה אינן גם באיזה פרט ששייך בהו, וצ"ע.
ואמנם אני תמה על בעל החנוך שהרכיב בענין זה שני דינים שונים, והוא כי אפילו אי נימא שאין הנשים מחויבות במצות מחיית עמלק אבל אין זה נוגע למצות זכירת עמלק דבזה איירי הפרשה ובזה בוודאי שייכי גם הנשים, והלא הוא בעצמו וכן יתר מוני המצות מנו זכירת עמלק ומחית עמלק לשתי מצות, וא"כ מה שייך מצות זכירה שלהן להא דאינן בני כיבוש, ולדעתי אין ספק שגם הנשים מחויבות במצות זכירה זו ככל מ"ע שאין הזמ"ג, שהרי זמנה להזכיר פעם אחת בשנה באיזה זמן שהוא. [מדרש הובא בפוסקים].
ויש להעיר לפי"ז במש"כ בעל החנוך דאין הנשים מחויבות במצות זכירת עמלק משום דכיון דמצות מחית עמלק הוא במלחמה ונשים לאו בני כיבוש הן, כמ"ש בריש קדושין ב' ב' יעו"ש, אבל לפי המבואר דגם מעצים ואבנים מצוה למחוק, הרי זה שייך גם בנשים. וי"ל בדעתו דכיון דעיקר מחיה היא במלחמה, וכיון דאינן בזה אינן גם באיזה פרט ששייך בהו, וצ"ע.
ואמנם אני תמה על בעל החנוך שהרכיב בענין זה שני דינים שונים, והוא כי אפילו אי נימא שאין הנשים מחויבות במצות מחיית עמלק אבל אין זה נוגע למצות זכירת עמלק דבזה איירי הפרשה ובזה בוודאי שייכי גם הנשים, והלא הוא בעצמו וכן יתר מוני המצות מנו זכירת עמלק ומחית עמלק לשתי מצות, וא"כ מה שייך מצות זכירה שלהן להא דאינן בני כיבוש, ולדעתי אין ספק שגם הנשים מחויבות במצות זכירה זו ככל מ"ע שאין הזמ"ג, שהרי זמנה להזכיר פעם אחת בשנה באיזה זמן שהוא. [מדרש הובא בפוסקים].