לך נא ראה. ת"ר, לך נא ראה את שלום אחיך, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה טופירש"י בשעה שאדם יכול לראות והיינו ביום, עכ"ל, והוא רמז בעלמא, ואפשר לומר דמדייק משום דיותר הי' נאות לומר לך נא שאל או דרוש לשלום, דכן הוא לשון הרגיל בעלמא בשאילת שלום. . (חולין צ"א ב')
וישלחהו מעמק חברון. א"ר חנינא בר פפא, בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון דכתיב בי' (פ' לך) ידע תדע כי גר יהיה זרעך טזרומז בזה דהשליחות הזאת היתה ראשית הסבה לירידת ישראל למצרים, כמ"ש הקב"ה לאברהם. וטעם דרשא זו פירש"י בפסוק זה, משום דחברון הי' בהר כדכתיב (פ' שלח) ויעלו בנגב ויבא עד חברון, עכ"ל. ולא ידעתי למה לא הביא מקרא יותר מפורש דחברון עומדת בהר, והוא הפסוק דיהושע י"ד ועתה תנה לי את ההר הזה וגו' ויברכהו יהושע ויתן את חברון לכלב בן יפונה. . (סוטה י"א א')
ויבא שכמה. תני משום רבי יוסי. מקום מזומן לפורעניות, בשכם ענו את דינה, בשכם מכרו את יוסף, בשכם נחלקה מלכות בית דוד יזנראה טעם הדרשא בכלל שבא ליישב מה שקשה לכאורה האיך נכשל יוסף בהליכתו זאת אחרי שיעקב שלח אותו ואמר לו והשיבני דבר, א"כ הלך בשליחות מצות כבוד אב, וקיי"ל שלוחי מצוה אינן נזוקין, על זה אמר דשכם הוא מקום מזומן לפורעניות והוי כמו שכיחא הזיקא, ובשכיח הזיקא לא אמרינן שלוחי מצוה אינן נזוקין כנודע בסוף מס' חולין קמ"ב א' ובכ"מ. – והנה רש"י פירש וז"ל, ודתן דכתיב בקרא [ר"ל דכתיב נלכה דתינה וימצאם בדתן] היינו כפר קרוב לשכם ונקרא על שם שכם, אי נמי כמדרשו, שהיו דנין עליו להרגו [ומלשון דת ודין], עכ"ל, ונראה עיקרו כפירושו השני, משום דקשה לומר כפי' הראשון דכפר הוא, שהרי מצינו מפורש במלכים ב' (ו' י"ג, י"ד) ויוגד לו לאמר הנה בדתן ויבאו ויקיפו על העיר, הרי מפורש דעיר היא ולא כפר, וצ"ע. . (סנהדרין ק"ב א')