ויברכו את רבקה. תניא, מניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה לבועיין בתוס' כתובות ז' ב' ד"ה שנאמר, כתבו דדרשא זו אסמכתא היא ולא איירי פשטי' דקרא בברכת אירוסין, עכ"ל, ואע"פ דאמר הלשון מניין מן התורה צ"ל דלאו דוקא הוא, וכעין זה כתב רש"י בביצה ט"ו ב' לענין מ"ש שם מנה"מ דצריך עירוב תבשילין, וז"ל, לאו דוקא מקראי יליף, דעירוב תבשילין מדרבנן, והכי קמבעי לי' אהיכי אסמכוה רבנן, עכ"ל, והוא כמו שבארנו כ"פ דמדרך חז"ל להסמיך קבלותיהם על לשונות התורה [ע"ל פ' בראשית ב' ט"ז]. וע' ברמב"ן בסה"מ שורש א' שחקר בהוראת הלשון מנא הני מילי אם הוא מורה על דאורייתא ממש או גם על אסמכתא, וצ"ע.
ומה שכתבו התוס' מקודם לזה דהכא ברכת אירוסין הי' ולא ברכת נשואין [ולכן לא מייתי הגמרא מקור לברכת נשואין מכאן], צ"ע לפי מה דקיי"ל בכתובות מ"ח ב' מסר האב לשלוחי הבעל הוי כנכנסה לחופה, והכא הלא כן הי' שמסרוה בני משפחתה לאליעזר. אמנם מטעם אחר צ"ל דלא הי' כאן ברכת נשואין, והוא ע"פ מ"ש הריטב"א בחידושי כתובות ח' א' שאין אומרים ברכת נשואין אלא היכי שהחתן והכלה נמצאים ביחד. .
(מס' כלה פ"א)
ומה שכתבו התוס' מקודם לזה דהכא ברכת אירוסין הי' ולא ברכת נשואין [ולכן לא מייתי הגמרא מקור לברכת נשואין מכאן], צ"ע לפי מה דקיי"ל בכתובות מ"ח ב' מסר האב לשלוחי הבעל הוי כנכנסה לחופה, והכא הלא כן הי' שמסרוה בני משפחתה לאליעזר. אמנם מטעם אחר צ"ל דלא הי' כאן ברכת נשואין, והוא ע"פ מ"ש הריטב"א בחידושי כתובות ח' א' שאין אומרים ברכת נשואין אלא היכי שהחתן והכלה נמצאים ביחד. .
(מס' כלה פ"א)