1כל בכור בניך. ת"ר, מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות את כולם ת"ל כל בכור בניך תפדה כוואע"פ דגם בלא רבוי זה היינו דיינינן כן משום דבפטר רחם תלי רחמנא, אך לולא רבוי זה הוי ילפינן בגז"ש בכור בכור מנתלה, מה התם ראשית אונו אף הכא ראשית אונו, קמ"ל. .
(קדושין כ"ט א׳)
2כל בכור בניך תפדה. ת"ר, היה עליו לפדות את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואח"כ עולה לרגל, שנאמר כל בכור בניך תפדה והדר ולא יראו פני ריקם כזר"ל אם אין לו מעות רק על אחת מהן, או לפדות את בנו או לקנות עולת ראיה, וכן פירש הרמב"ם בפי"א ה"ד מבכורים. ונראה דבהכרח צריך לפרש כן, ולא כפשוטו איזה מצוה קדים בזמן, דהא בודאי אפשר שיפדה וגם יעלה לרגל, דהא מעשה הפדיון אינו לוקח זמן רב, ואפילו אם נימא שאין לו כהן וצריך לחפש אחריו, יען דבכהאי גונא צריך להפריש חמשה שקלים ולכשימצא כהן ימסר לו, וא"כ מאי מבעי ליה איזה מצוה קודמת, אלא הוי השאלה לענין המעות כמש"כ.
ואמנם צ"ע דהא מצות ראיה הוי בערכה תדיר לגבי מצות פדיון שהיא נוהגת ג' פעמים בשנה וקיי"ל תדיר קודם, וי"ל משום דבפדיון אם לא פדה אחר יום השלשים עובר בכל יום בעשה משא"כ במצות ראיה אם ביטל ביטל רק פעם אחת המצוה ותו לא, ויש עוד לפלפל בזה, ואכ"מ. .
(שם שם ב׳)
3כל בכור בניך תפדה. ת"ר, מת הבן לאחר שלשים יום אע"פ שלא נתן יתן, דאמר קרא כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם, מה להלן יורשים חייבים אף כאן יורשים חייבים כחובעולת ראיה יורשים חייבים משום דחובה היא, ורש"י פירש וז"ל, אף כאן יורשין חייבין לאחר מיתת האב והבן דהוו מחויבים, עכ"ל, ולא אבין דבריו, דהא כאן איירי רק במת הבן לבד, [ובדבר חיוב יורשים בפדיון בן אביהם עיין מש"כ בפ' קרח בפסוק פדה תפדה]. ואולי כונתו רק לפרש הלשון כאן אף כאן יורשין חייבים, דזה שייך בפשיטות רק במת האב. .
(בכורות נ"א ב')
4כל בכור בניך תפדה. אפילו לאחר מיתה כטהיינו אם מת הבן לאחר שלשים יום חייבים לפדותו, וזה נתרבה מלשון כל, וע' בדרשה הקודמת. .
(ירושלמי חגיגה פ"א ה"א)
5בכור בניך. בניך ולא בנותיך ליתכן דבא לאפוקי מהדרשה בפסיקתא פ' בא ומת כל בכור בארץ מצרים בין בכור זכר בין בכורה נקבה, וא"כ לפי דרשה זו היתה גם הנקבה מחויבת בפדיון, קמ"ל דלא כן. ואמנם אפילו לדרש הפסיקתא אפשר לומר שיתקיימו דין ודרשה זו, משום דעיקר טעם הפדיון בכורים הוא משום דהוקדשו לשמים לעבודה כמש"כ בפ' במדבר הקדשתי לי כל בכור וגו', ולעבודה הוקדשו רק זכרים ולא נקבות. .
(קדושין כ"ט א׳)
6תפדה. האשה אינה מצווה לפדות את בנה, דכתיב תפדה תפדה, כל שמצווה לפדות עצמו מצווה לפדות אחרים, וכל שאינו מצווה לפדות עצמו אינו מצווה לפדות אחרים לאפירש"י תפדה תפדה קרי ביה תפדה, עכ"ל, וכנראה היה לפניו הגירסא בגמרא כמו שהיא לפנינו ברי"ף על דרשה אחרת שבגמרא כאן תפדה קרי ביה תיפדה, וצ"ל דלא שדריש מקרא ומסורת, דהא אין לפנינו מקרא ומסורת במלה זו, אלא הכונה דלשון תפדה אפשר להבין שתפדה עצמך וגם תפדה אחרים, ועיין במהרש"ל ומהרש"א מש"כ בזה, ואנחנו נבאר ענין דרשה זו אי"ה בפ' קרח בפסוק אך פדה תפדה את בכור האדם (י"ח ט"ו), כי שם מקומו, .
(שם שם)