1ארור וגו'. תניא, ארור – בו קללה, דכתיב ואלה יעמדו על הקללה וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה טור"ל דבמקום שחייב על הקללה חייב נמי אם אמר בלשון ארור, כגון המקלל עצמו או את חבירו או את הנשיא חייב נמי כשקילל בלשון ארור, שאומר ארור הוא לה', דגם לשון זה קללה הוא.
.
(שבועות ל"ו א')
2אשר יעשה פסל. דרש רבי יהודה בר נחמני, כל הפרשה לא נאמרה אלא בנואף ונואפת, ארור האיש אשר יעשה פסל, וכי בארור סגי ליה אלא זה הבא על הערוה והוליד בן והלך לבין העובדי כוכבים ועבד עבודת כוכבים, ארורין אביו ואמו של זה שכך גרמו לו טזר"ל דבודאי לא שייך לומר דעושה פסל עונשו רק בארור אחרי דהוא כופר בעיקר, אלא באופן כזה שהנולד מן הערוה הלך לבין העובדי כוכבים מפני בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא לישא אשה ישראלית וכן דריש את כולן, כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ואחותו כולן באשת איש ולמיקם בתרי ארורי, שוכב עם כל בהמה – אשת איש שעשתה מעשה בהמה שמפזרת דרכיה, מקלל אביו ואמו – הבא על אשת איש מזלזל באביו ובאמו שגדלו גדולים רעים בביתם, משגה עור – מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת ערך העונש כמוהו, משיג גבול רעהו – בא על אשתו, הרי השיג גבול, מכה רעהו בסתר – גורם לו בלחש סתריו שתמות אשתו בבדיקת מים המאררים. לוקח שוחד – להיות עוקב אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה. מטה משפט גר יתום ואלמנה פירש"י שאינו יודע לפרשו, ואפשר לפרש קצת, כי השטוף בזמה מכשיל גם אשת גר ויתומה ואלמנה, וע"י זה יגרום לב"ד לענש אותם היפך ממה שנצטוינו לחוננם, וזה הוא בכלל מטה משפט גר וכו'.
.
(סוטה ל"ז ב')
3ושם בסתר. עבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה עד שתעבד, מנלן, א"ר יהודה, דאמר קרא ארור האיש אשר יעשה פסל ושם בסתר, עד שיעשה לה דברים שבסתר יזכלומר שיעבדנה, וזה רמוז במלות ושם בסתר, משום דישראל העובד עבודת כוכבים עובד בסתר שלא ישמעו ב"ד ויענשוהו, ולא כמו ע"ז של עובדי כוכבים דאסורה מיד כשתעשה, כמבואר לפנינו בפ' עקב (ז' כ"ה) ובר"פ ראה. ונראה בטעם הדבר דע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד עפ"י מ"ש בסנהדרין ס"א ב' דמסית שאמר אלך ואעבוד פטור משום דמימליך ולא עביד, וה"נ בע"ז של ישראל כל כמה דלא עביד לה יש לקות דמימלך ולא עביד, משא"כ של עובדי כוכבים דודאי יעבוד.
.
(ע"ז נ"ב א')
4ושם בסתר. א"ר יצחק, מניין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה, שנאמר ושם בסתר יחדרשה זו חלוקה אדרשה הקודמת דמבעי ליה הלשון ושם בסתר לענין אחר כמבואר שם, אמנם העתקנו שתיהן יען כי אליבא דאמת הדין אמת לכו"ע, ומאן דבעי הפסוק לדרשה הקודמת יליף הא דטעונה גניזה מפסוק לא תטע לך אשרה כל עץ (ר"פ שופטים) כמבואר לפנינו שם, ועיין מש"כ שם בנוגע לגוף דין זה ולדברי התוס' בענין זה.
.
(שם שם)
5וענו כל העם וגו'. יכול אלו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואלו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן, ת"ל וענו כל העם ואמרו אמן, אלו ואלו היו עונין אחר הברכות ואחר הקללות אמן יטעיין מש"כ לעיל בפסוק י"ג דכל הארורים אמרו תחלה בלשון ברכה ואחר כל אחד אמרו הקללות בסדר זה אחר זה, ועוד יתבאר מזה, ואשמעינן כאן דכולם היו עונין אמן בין אחר הברכות בין אחר הקללות, וכמבואר הסדר בפירש"י בפסוק זה.
.
(ירושלמי סוטה פ"ז ה"ד)