למטה דן. א"ר יוחנן, מניין שלא ישנה אדם מאומנת אבותיו, שנאמר (מלכים א ז׳:י״ג-י״ד) וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור בן אשה אלמנה, הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חרש נחושת, ואמר מר, אמיה מדן ואביו בנפתלי וכתיב ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חבאור הענין, כי בר"פ פקודי כתיב באהליאב שעיקר מלאכתו היתה מלאכת חרש וחושב, ולפי המבואר כאן היה ממטה דן, ובמלכים כתיב שלקח המלך שלמה למלאכת חרש איש משבט דן, שאמו היתה משבט דן, ומזה ראיה שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, שהרי כאן מבואר דמשבט דן היה בעל מלאכת חרש, ותפס באומנות אבותיה של אמו.
וע' בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה ואוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה, אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי, וכתב מהרש"א וז"ל, לכאורה לא הו"ל לומר אלא הך בתרייתא, אשרי מי שאומנתו בסם וכו', ומאי איכפת ליה באומנות אבותיו, ויעו"ש מש"כ בזה, אבל האמת הוא שכוון למאמר שלפנינו שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, וא"כ כשאבותיו אוחזין באומנות יפה יאחז גם הוא בה, וכן כשאוחזין באומנות פגומה יאחז גם הוא בה, וא"כ אשרי מי שראה את הוריו באומנות מעולה, כי ממילא יאחז גם הוא בכזו. .
(ערכין ט"ז ב׳)
וע' בסוף קדושין פ"ב ב', תניא, רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה ואוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה, אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו למי שאומנותו בורסקי, וכתב מהרש"א וז"ל, לכאורה לא הו"ל לומר אלא הך בתרייתא, אשרי מי שאומנתו בסם וכו', ומאי איכפת ליה באומנות אבותיו, ויעו"ש מש"כ בזה, אבל האמת הוא שכוון למאמר שלפנינו שלא ישנה אדם מאומנות אבותיו, וא"כ כשאבותיו אוחזין באומנות יפה יאחז גם הוא בה, וכן כשאוחזין באומנות פגומה יאחז גם הוא בה, וא"כ אשרי מי שראה את הוריו באומנות מעולה, כי ממילא יאחז גם הוא בכזו. .
(ערכין ט"ז ב׳)