תורה תמימה על התורה · במדבר · פרק 22 · פסקה 20

קום לך אתם. אמר רב נחמן, חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני, מעיקרא כתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אתם ^זהחוצפא בזה הוא שהחציף פנים לשאול רשות מהקב"ה לילך לקלל את ישראל. .
(סנהדרין ק"ה א׳)

קום לך אתם. אמר רבא בר רב הונא, מלבד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, דכתיב (פ׳ י"ב) לא תלך עמהם וכתיב קום לך אתם ^חהוא ע"ד מ"ש הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וכאן ראה הקב"ה שלבו הרע נוטה לילך הרשהו על זה. –
ועיין בפירש"י בפ' י"ח שפי' על מ"ש בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה', כתב, וז"ל, למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, עכ"ל. ויש להעיר על זה הלא מצינו במשנה ט' פ"ו דאבות, א"ר יוסי בן קסמא, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב שבעולם לא אצא למקום שאינו מקום תורה וכו', וא"כ מאי חזית לדרוש לרעה מלשון כזה בגנות בלעם.
אבל האמת הוא דלא דמי להתם, דשם היה המעשה שאיש אחד הציע לפני ר' יוסי שילך לגור לעירו ויתן לו עבור זה אלף אלפים דנרי זהב, ועל זה השיבו ר' יוסי התשובה הנזכרת, וא"כ הוכרח ר' יוסי להשיבו מעין ההצעה, שלא רק שלא יקח אלף אלפים דנרי זהב אלא אפילו כל כסף וזהב שבעולם, משא"כ הכא לא הציע בלק לבלעם שיעשרנו בכסף עבור מעשיו רק הבטיחו שיכבדנו כמו שאמר (פ' י"ז) כי כבד אכבדך וא"כ הו"ל לבלעם להשיבו ג"כ מעין הצעתו שלא יוכל להתכבד בשום כבוד ולעבור את פי ה', ולמה השיב מעניני כסף, אלא ודאי משום דחומד ממון הוא, וכמו שנודע בטבע שתאות האדם רגילה על לשונו תמיד להזכירה. .
(מכות י׳ ב׳)