קריאה במקור

תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסקה 27

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
1
ואם בבהמה הטמאה. תנא תנא קמיה דר' אלעזר, ואם בבהמה הטמאה [מה ת"ל הטמאה], מה בהמה טמאה מיוחדת שתחלתה הקדש וכולה לשמים קנודלא שייך בה סוף הקדש שהרי לא חזיא למזבח, ולבעלים אין בה כלום דסתם הקדש בהמה טמאה לבדק הבית הוא. מוסיף חומש, אף כל שתחלתה הקדש וכולה לשמים מוסיף חומש קנזבא להורות בזה שרק על הקדש ראשון מוסיף חומש ולא על הקדש שני, כגון אם חלל בהמה על בהמה שניה בין בקדשי בדק הבית [בע"מ מעיקרא וטמאה] בין בקדשי מזבח שנפל בהם מום או שהמיר בקדשי מזבח, אז כשהוא פודה את השניה שחלל עליה או את התמורה לעצמה אינו מוסיף חומש, והנה כבר בא דין זה לעיל בריש פסוק ט"ו בדרשה ואם המקדיש יגאל, וכתבו התוס' דשניהם צריכי, דהתם איירי במקדיש בית והכא במקדיש בהמה דהוי מטלטלין, וע"ע מש"כ השייך לכלל ענין זה בפסוק הנזכר. –
והנה בתו"כ לעיל בפסוק י"א מרבה גם שלמים לחומש, וכתבו התוס' כאן דהאי תנא דתנא קמיה דר"א לא מסיק אדעתיה הברייתא דתו"כ ההיא, ולכן כתבו דקיי"ל כההיא ברייתא, אבל לדעתי צ"ע בזה, שהרי סתמא דגמרא כאן שקיל וטרי בפשיטות אליביה דר"א, ואי הוי ס"ל לגמרא דלא כר"א לא הוי משתמיט לפרוך עליו מההיא ברייתא, ועיין במנחות פ"ב א', וצ"ע.
.
(ב"מ נ"ד ב')
2
ואם בבהמה הטמאה. [מה ת"ל הטמאה], מה בהמה טמאה מיוחדת ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה קנחדטומאתה מלידה היא, ולעולם היא כן. אף אני ארבה את המתה ששוה שעת פדיונה לשעת הקדישה, ומוציא אני את שאמר הרי זה הקדש ומתה שלא שוה שעת פדיונה לשעת הקדישה קנטזה קאי לענין חיוב העמדה והערכה שמבואר לעיל בפסוק י"א וי"ב, ומפרש דרק זו אינה צריכה העמדה והערכה שלא נעשה בה שינוי בין שעת הקדש לשעת פדיון, ולכן כל היכי שמתה בשעת הקדשה יש לה פדיון ואינה טעונה העמדה והערכה, ואם הקדישה ואח"כ מתה אין לה פדיון, ובהמה טמאה לעולם יש לה פדיון אע"פ שמתה קודם שנפדית. .
(ירושלמי מעש"ש פ"ג ה"ו)
3
ופדה בערכך. תניא, הקודש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חילול, דכתיב ופדה בערכך ויסף חמשיתו הרי חילול, ואם לא יגאל ונמכר בערכך – הרי מקח קסר"ל בין שנמכר בין שחללוהו שאמרו הרי פירות הללו מחוללין על הקדש זה, ועיין מש"כ בענין זה בפ' בהר בפ' י"ב בדרשה קודש תהיה לכם. .
(סוכה מ' ב')
4
ופדה בערכך. מלמד שהקודש תופס את דמיו קסאשאם מכר חפץ הקדש נתפס איסור קודש בהדמים והחפץ יוצא לחולין, ונראה דצ"ל דכתיב ונמכר בערכך, והוא סיפא דקרא, ור"ל דמדחזינן דנמכר לכל אדם והמעות הוו קודש, ש"מ דקודש תופס את דמיו והחפץ יוצא לחולין, ועיין בדרשה הקודמת. .
(ע"ז נ"ד ב' ברש"י)
5
ויסף חמשיתו עליו. כיצד מוסיף חומש, שיהא הוא וחומשו חמשה קסבוהיינו חומש מלבר שהוא רביע של קרן, שאם היה שוה ד' נותן ה', ובאור הענין וטעם הדרשה כתבנו בפ' ויקרא (ה' ט"ז) בפסוק ואת חמשיתו יוסף, עיי"ש וצרף לכאן. .
(ב"מ נ"ד ב')
6
ואם לא יגאל. מצות גאולה – באדון, והוא קודם לכל אדם, שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך קסגפירש"י המתפיס בהמה לבדק הבית מצות פדיונה באדון קודם לכל אדם, עכ"ל. והנה הדין כן גם בשדה אחוזה, כמבואר בערכין כ"ז א' מצות גאולה באדון וכו', יעו"ש. [וכפי הנראה גם בשדה מקנה כן], אך מה שפירש במתפיס בהמה צ"ל משום דפסוק זה כתיב בגאולת בהמה טמאה, כמבואר. .
(בכורות י"ג א')
על הנוסח והמהדורה
מהדורה
Torah Temimah, Vilna, 1904
רישיון המהדורה
Public Domain
ייחוס ומקור המהדורה
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.

הספר בספריא · תנאי הרישיון · קובץ המהדורה במאגר

SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad