ואם בבהמה הטמאה. תנא תנא קמיה דר' אלעזר, ואם בבהמה הטמאה [מה ת"ל הטמאה], מה בהמה טמאה מיוחדת שתחלתה הקדש וכולה לשמים קנודלא שייך בה סוף הקדש שהרי לא חזיא למזבח, ולבעלים אין בה כלום דסתם הקדש בהמה טמאה לבדק הבית הוא.
מוסיף חומש, אף כל שתחלתה הקדש וכולה לשמים מוסיף חומש קנזבא להורות בזה שרק על הקדש ראשון מוסיף חומש ולא על הקדש שני, כגון אם חלל בהמה על בהמה שניה בין בקדשי בדק הבית [בע"מ מעיקרא וטמאה] בין בקדשי מזבח שנפל בהם מום או שהמיר בקדשי מזבח, אז כשהוא פודה את השניה שחלל עליה או את התמורה לעצמה אינו מוסיף חומש, והנה כבר בא דין זה לעיל בריש פסוק ט"ו בדרשה ואם המקדיש יגאל, וכתבו התוס' דשניהם צריכי, דהתם איירי במקדיש בית והכא במקדיש בהמה דהוי מטלטלין, וע"ע מש"כ השייך לכלל ענין זה בפסוק הנזכר. –
והנה בתו"כ לעיל בפסוק י"א מרבה גם שלמים לחומש, וכתבו התוס' כאן דהאי תנא דתנא קמיה דר"א לא מסיק אדעתיה הברייתא דתו"כ ההיא, ולכן כתבו דקיי"ל כההיא ברייתא, אבל לדעתי צ"ע בזה, שהרי סתמא דגמרא כאן שקיל וטרי בפשיטות אליביה דר"א, ואי הוי ס"ל לגמרא דלא כר"א לא הוי משתמיט לפרוך עליו מההיא ברייתא, ועיין במנחות פ"ב א', וצ"ע. .
(ב"מ נ"ד ב')
והנה בתו"כ לעיל בפסוק י"א מרבה גם שלמים לחומש, וכתבו התוס' כאן דהאי תנא דתנא קמיה דר"א לא מסיק אדעתיה הברייתא דתו"כ ההיא, ולכן כתבו דקיי"ל כההיא ברייתא, אבל לדעתי צ"ע בזה, שהרי סתמא דגמרא כאן שקיל וטרי בפשיטות אליביה דר"א, ואי הוי ס"ל לגמרא דלא כר"א לא הוי משתמיט לפרוך עליו מההיא ברייתא, ועיין במנחות פ"ב א', וצ"ע. .
(ב"מ נ"ד ב')