1ובת איש כהן. לרבות נערה ארוסה ונשואה, בוגרת ארוסה ונשואה ואפילו הזקינה נהדבשם בת כלול הכל, ומה שצריך לרבוייא הוא משום דבסמוך בדרשה את אביה יליף מנערה המאורסה דאיירי כאן דוקא בזנות עם זיקת הבעל יעוי"ש, והו"א דילפינן משם גם לענין זה דדוקא ארוסה קמ"ל אפי' נשואה וכו'.
.
(סנהדרין נ' ב')
2ובת איש כהן. אין לי אלא שניסת לכהן, ניסת ללוי ולישראל, לעובד כוכבים לחלל לממזר ולנתין מניין, ת"ל ובת איש כהן – אעפ"י שאינה כהנת נודהו"א כיון שניסת ללוי ולישראל וכו' ואינה אוכלת בתרומה שוב אין לה שייכות בכהונה, וכש"כ כשניסת לעובד כוכבים שכבר נתחללה מן הכהונה, ולכן אם זנתה שוב אינה מוספת חלול ואינה נשרפת, ת"ל ובת איש כהן אע"פ שאינה כהנת, ונראה הכונה, דאם היה אומר ובת כהן היה במשמע שיש לה עצמה סגולת ויחוס הכהונה, וכמו כונת הלשון בת נדיב, משא"כ הלשון ובת איש כהן משמע אף שרק מתיחסת היא בכהונה לאביה ולה בעצמה אין כל חלק בכהונה, והיינו אם נשאת לזר ולפסול, וכמו שצייר.
ויש להעיר למה לא דייקו ענין דרשה זו מלשון את אביה היא מחללת, דמשמע שרק את אביה היא מחללת ולא אותה בעצמה, וזה יצוייר כשנשאת לזר ולפסול שכבר חללה כהונת עצמה או גם לכשר רק שאבדה חלק כהונתה, וי"ל.
.
(שם נ"א א')
3כי תחל לזנות. יכול אפילו חללה אה השבת, ת"ל כי תחל לזנות, בחלול שבזנות הכתוב מדבר נזבגמ' מפרש דאתיא כר"ש דס"ל שריפה חמורה מסקילה והו"א דאף דבעלמא מחלל שבת בסקילה אך מפני קדושת כהונה חייבת שריפה אף בחילול שבת, קמ"ל, וע' בסמוך אות נ"ט. אך יש לדייק איך הוי ס"ד אפילו חללה את השבת והא מפורש כתיב כי תחל לזנות, וי"ל משום דלפעמים מצינו הפעל זנה יונח גם על שאר עבירות לבד זנות, כמו וזנו אחרי אלהיהם, וזנה אחרי אלהי נכר, כי זנית מעל אלהיך (הושע ט׳:א׳) קמ"ל דבנקבה הוי סתם זנות זנות ממש.
.
(שם נ' ב')
4את אביה. [כשהיא את אביה – היא בסקילה, וכשהיא את חמיה – היא בשריפה] נחר"ל אם היא עדיין בבית אביה כגון שהיא ארוסה אז היא בסקילה, ואם כבר היא בבית חמיה, והיינו שנשאת, אז היא בשריפה, ובסוגיית הגמרא כאן פלפול גדול ומחלוקת תנאים, והעתקנו את התמצית היוצא לדינא.
.
(שם נ"א ב')
5את אביה. יכול אפילו פנויה, נאמר כאן אביה ונאמר בנערה המאורסה אביה (פ' תצא) מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות, עם זיקת הבעל נטר"ל ולא פנויה, ומה שלא אמר בקיצור מה להלן ארוסה, הוא משום דאליבא דאמת מרבינן גם נשואה כמבואר בדרשא ראשונה מפסוק זה, אבל לשון זיקת הבעל כולל הכל.
.
(שם שם)
6את אביה וגו'. תניא היה ר' מאיר אומר, מה ת"ל את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד – נוהגין בו בזיון, אומרים, ארור שזו ילד, ארור שזו גדל, ארור שיצאה זו מחלציו סהלשון שאם היו נוהגין בו קודש וכו' לכאורה אינו מבואר, דהא ודאי נהגו בו קודש דמ"ע היא וקדשתו כמבואר בפסוק הקודם, וכן אינו מבואר מה שאמר שאם היו נוהגין בו קודש וכו' ושאם היו נוהגין בו כבוד, דהא היינו קודש היינו כבוד, דעיקר דין וקדשתו הוא לנהוג בו כבוד, כמבואר לעיל. וי"ל משום דלפעמים נוהגים כבוד רק מחמת קדושת כהונתו, כגון שאינו ת"ח ואין אתו ת"ח ישראלים, ואם ישראל ת"ח – הוא קודם, משא"כ אם הוא גם ת"ח ומכבדין אותו גם נגד ת"ח ישראל הרי נוהגין בו גם כבוד יתר על קדושתו, ויהיה לפי"ז שיעור הלשון שאם נהגו בו קודש – רק קודש וכו' ואם היו נוהגין בו גם כבוד וכו', ודו"ק.
ועיין במרדכי פ"ו דסנהדרין מי שיש לו בת שהמירה דתה או שזנתה אין מחויבין עוד לקדשו בקדושת כהונה, ולכאורה צ"ע מש"כ שהמירה והא בדרשה דלעיל מבואר דהכתוב מדבר רק בחילול שבזנות ולא בחילול אחר, וצ"ל דכיון שהמירה בודאי גם זנתה. וע' באו"ח סי' קכ"ח סמ"א דבזה"ז אין נוהגין בחלול כהונה במקרים כאלה.
.
(שם נ"ב א')
7באש תשרף. היא בשריפה ואין בועלה בשריפה, היא בשריפה ואין זוממיה בשריפה סאכיון דאין הבועל בשריפה ממילא גם אין הזוממים בשריפה משום דכתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ודרשינן ולא לאחותו, וע' ברש"י סנהדרין צ' א'.
.
(סנהדרין נ"א א')
8באש תשרף. [כיצד שורפין אותה] א"ר מתנה. פתילה של אבר היו עושין לה, ונקיף לה חבילי זמורות ונקלה, אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים סבעיין לפנינו בר"פ שמיני ולעיל בפ' ויקרא בפ' ושרפו אותו על עצים באש (ד' י"ב) עיי"ש וצרף לכאן.
.
(פסחים ע"ה א')