1וברך את לחמך. תניא, מניין למזון שטעון ברכה לפניו, א"ר יצחק, הרי הוא אומר וברך את לחמך אל תקרא ובירך אלא וברך, ואימתי קרוי להם – קודם שיאכלנו קנגנראה דצ"ל ואימתי קרוי לחמך – קודם שתאכלנו, וכ"ה בירושלמי ברכות פ"ז ה"א ומגילה פ"ד ה"א, ובזה הענין מבואר, ומ"ש אל תקרא ובירך אלא וברך, כלומר אל תקרא ובירך בנסתר שקאי על הקב"ה אלא וברך בצווי וקאי על האדם, כלומר אתה תברך על הלחם קודם שתאכלנו. ומה שנראה לו בכלל לפרש כן אפשר לומר משום דאי קאי על הקב"ה הול"ל ואברך בלשון מדבר בעדו וכמו דכתיב בסוף הפסוק והסרותי מחלה, ולכן דריש וברך את לחמך כמו על לחמך, והוא מענין הכתוב (ש"א ט') כי הוא יברך הזבח, עי"ש ברש"י. .
(ברכות מ"ח ב׳)
2ואת מימיך. א"ר חנין בר פפא, כל שאין יין נשפך בתוך ביתו של אדם כמים אינו בכלל ברכה, שנאמר וברך את לחמך ואת מימיך [מקיש מים ללחם], מה לחם הנקח בכסף מעשר אף מים הנקח בכסף מעשר ומאי ניהו – יין קנדוליכא למימר מים ממש דהא קיי"ל בעירובין כ"ז ב' הכל נקח בכסף מעשר חוץ מן המים והמלח. וקא קרי לי' מים, אי נשפך בבית כמים איכא ברכה ואי לא – לא קנהענין השפיכה כמים ר"ל בלא צמצום רק במדה רחבה וגדושה כמו שאין חסין על המים, ומצינו לשון שפיכה ביין בע"ז ס"ה ב' אבוה דר"א הוי שפיך להו חמרא, ושם ע"ב ב' כי שפכיתו חמרא. .
(עירובין ס"ה א׳)
3והסרותי מחלה. תניא, מחלה זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה, מפני ששלשה ושמונים חלאים יש בה קנוגמטריא מחלה – פ"ג, וכונת הענין עפ"י מ"ש הטבעיים דרוב מחלות האדם יסודן ושרשן בהמרה, וכ"מ בסוטה ה' א' ברש"י וז"ל, מרה היא לחלוחית היוצאת מן המרירה שבכבד ומתגברת באדם הכל לפי החדשים ושנוי העתים ולפי המאכל שאוכל ועל ידה באים חליים ונגעים ומכאובים, עכ"ל, וע"ד הפלגה סמכו זה על גמטריא ממלת מחלה כמבואר. , וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלתן קנזעיין מש"כ בדרשה הבאה. .
(ב"ק צ"ב ב')
4והסרותי מחלה מקרבך. אמר לי' רבא לרבה בר מרי, מנה"מ דאמור רבנן השכם ואכול בקיץ בפני החמה ובחורף מפני הצנה, ואמרי אינשי שתין רהיטי רהוט ולא מטו לגברא דמצפרא כריך, דכתיב ועבדתם את ה׳ אלהיכם – זו ק"ש ותפלה קנחנראה דסמיך על מ"ש בריש תענית ב' א' על הפ' דפ' עקב ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב זו תפלה, ורמב"ם ריש הל' תפלה הביא שני הפסוקים דכאן ודפ' עקב, ומה שהביא בכלל דרשה זו לכאן עיין מש"כ באות הסמוך. , וברך את לחמך ואת מימיך, זו פת במלח וקיתון של מים, מכאן ואילך – והסרותי מחלה מקרבך קנטלא נתבאר איפה מרומז כאן פת של שחרית דוקא, וגם לא נתבאר למה מביא לכאן הדרשה ועבדתם זו ק"ש ותפלה דלכאורה אינה שייכה כלל לכאן, ונראה דהדרשה דועבדתם מורה דהלחם והמים שבכאן הם פת שחרית, משום דק"ש ותפלה חיובן העקרי הוא רק בשחרית [ותפלת ערבית רשות] וסמיך ליה וברך את לחמך ש"מ דקאי על לחם הסמוך לזמן ק"ש ותפלה והיינו פת שחרית. –
והנה בב"מ ק"ז ב' הובא ג"כ דרשה זו, ופירש"י שם וקתון של מים למי שאין לו יין, עכ"ל. וכתב מהרש"א וז"ל, ולולא פירושו היה נראה דדוקא קאמר וקתון של מים וכמ"ש באבות כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, עכ"ל. אבל לי נראה דדברי רש"י מוכרחים ונאמנים, כי אחרי שדרשה זו נסמכת על לשון זה הפסוק וברך את לחמך ואת מימיך, ובדרשה הקודמת דרשינן ואת מימיך – זה יין, יעו"ש ודו"ק. .
(שם שם)