אשר יהיה תחתיו. מאי תחתיו, אילימא תחתיו דזב, מואיש אשר יגע במשכבו (פ' ה') נפקא, אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו, ומאי ניהו – עליונו של זב מאבאור הענין, כי כל מה שינשא למעלה מן הזב בין שהיה הנישא אדם או כלי או אוכלין ומשקין אפילו לא נגע בהם הזב נקראים טומאת מדף [מלשון עלה נדף שטומאתו קלה כעלה נדף, והרמב"ם פ"ד מ"ו דזבים כתב שהוא מלשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא] והם כולם ככלים שהוא נוגע בהם שהם ראשון לטומאה ואינם מטמאים לא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כשאר ולדות הטומאה. –
והנה כתב הרמב"ם פ"ו ה"ג ממשכב דטומאת מדף הוי מדרבנן, והראב"ד חולק עליו וס"ל דהוי מדאורייתא, וכנראה חולקים בזה אם דרשה גמורה היא זו או רק אסמכתא בעלמא, ולדעתי קשה מאד לומר דדרשה גמורה היא מדאורייתא, יען שקשה טובא איך אפשר לאוקים בעליונו של זב שמטמא רק אוכלים ומשקים והלא כתיב כאן וטמא עד הערב, וידוע דכל טומאת ערב צריך טבילה לטהר, ואוכלין ומשקין הלא לא שייך בהו טבילה, ובאמת רש"י מחק גירסא זו וגורס גירסא אחרת, ועיי"ש בתוס', אבל לדעת הרמב"ם דאסמכתא היא ניחא הכל, כמש"כ התוס' בסוטה ל"ב ב' דבאסמכתא אין דרך הגמרא לדקדק כ"כ כמו בדרשה גמורה, יעו"ש. .
(נדה ל"ג א')
והנה כתב הרמב"ם פ"ו ה"ג ממשכב דטומאת מדף הוי מדרבנן, והראב"ד חולק עליו וס"ל דהוי מדאורייתא, וכנראה חולקים בזה אם דרשה גמורה היא זו או רק אסמכתא בעלמא, ולדעתי קשה מאד לומר דדרשה גמורה היא מדאורייתא, יען שקשה טובא איך אפשר לאוקים בעליונו של זב שמטמא רק אוכלים ומשקים והלא כתיב כאן וטמא עד הערב, וידוע דכל טומאת ערב צריך טבילה לטהר, ואוכלין ומשקין הלא לא שייך בהו טבילה, ובאמת רש"י מחק גירסא זו וגורס גירסא אחרת, ועיי"ש בתוס', אבל לדעת הרמב"ם דאסמכתא היא ניחא הכל, כמש"כ התוס' בסוטה ל"ב ב' דבאסמכתא אין דרך הגמרא לדקדק כ"כ כמו בדרשה גמורה, יעו"ש. .
(נדה ל"ג א')