ביום צותו. מכאן שביום מקריבין ולא בלילה קנחיתכן דמדייק דאי לאו דלשון ביום בא להורות הדין ביום ולא בלילה לא הו"ל לכתוב כלל ביום צותו, כיון דכתיב מקודם זאת התורה לעולה וגו' אשר צוה ה' את משה, ולכן דריש הלשון ביום צותו את בני ישראל להקריב, ר"ל שיצוהו להקריב ביום ולא בלילה. ועיין לעיל פ' ט"ז בדרשה ביום הקריבו את זבחו דגם זריקת הדם צריך להיות ביום וביום שחיטת הקרבן, וע"ע מש"כ בענין זה ר"פ ויקרא. . (שם שם)
ביום צותו. כל היום כשר למליקה ולקמיצה [ולקבלה] ולהקטרה ולהזיה, דכתיב ביום צותו קנטע"פ הכלל דכל דבר שמצותו ביום כשר כל היום, ובדרשה הקודמת ילפינן מכאן דרק ביום מקריבין, ופשוט דזה הוא בסתם קרבנות, אבל בקרבנות המיוחד להם שעות כגון פסח ותמיד כשרים רק בשעתן. והנה לפנינו בגמרא חסר ולקבלה, והעתקנו כמו שהיא הגירסא במשנה, וכן היא הגירסא בגמרא בש"ס כת"י. . (מגילה כ' ב')