1זאת התורה. אמר רבא, מאי דכתיב זאת התורה לעולה וגו', כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם קמאפירש"י דהול"ל זאת החקה, עכ"ל, ולא ידעתי מאי עדיפא ליה לשון חקת מלשון תורת. ולו"ד נראה דמדייק כל יתור פסוק זה שלא נתחדש בו מאומה, אחרי דכל פרט שבפסוק זה נתבאר במקומו, ומה היה פרשה חסרה אם היה חסר כל פסוק זה, ולכן דריש ע"ד אסמכתא שבא לרמז שהעסק בתורה בעניני קרבנות חשובים כהקרבה עצמה, ומה שלא סיים עוד ולא מלואים ולא זבח השלמים כלשון הפסוק, פשוט הוא משום דאלו אינם באים לכפרה ולא שייך לומר שהתורה מכפרת תחתיהן, וע"ע מש"כ בנוגע לדרשה זו לעיל בפסוק זאת תורת החטאת (ו' י"ח) וצרף לכאן. .
(מנחות ק"י א')
2לערלה. הוקשו כל הקרבנות לעולה קמבנראה בטעם דרשה זו ובכל הבאות בפ' זה מעין דרשה והיקש זה ע"פ מש"כ בדרשה הקודמת דלכאורה כל פסוק זה מיותר כולו, שאין בו כל חידוש, אחרי דכל קרבי נתבארו דיניו בפרשה מיוחדת, ולכן דרש שלכן כלל כל הקרבנות כולם ביחד כדי להשות דינים שונים שבהם זל"ז וכפי שיתבאר. , פה עולה טעונה כלי לשחיטה אף כל הקרבנות טעונים כלי לשחיטה, ומאי סכין – סכין קמגר"ל ולא בצור וצפורן וכדומה, ובעולה גופה למדין דצריך סכין מדכתיב בפ' וירא ויקח את המאכלת לשחוט, והתם עולה הואי כדכתיב שם והעלהו לעולה, ועיין מש"כ שם. אבל אין לפרש דילפינן מעולה דצריך כלי לקבלת הדם משום דכתיב בעולת סיני (ס"פ משפטים) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, יען דשם היו גם שלמי צבור, וא"כ מבואר דבכל הקרבנות הדין כן, ולא רק עולה. .
(זבחים צ"ז ב')
3ולמנחה. הוקשו כל הקרבנות למנחה קמדעיין מש"כ לעיל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה ומתקדשת בבלוע, אף כל הקרבנות אין נאכלים אלא לזכרי כהונה ומתקדשים בבלוע קמהבמנחה כתיב מפורש כל זכר בבני אהרן יאכלנה (לעיל ו' י"א) וכל אשר יגע בהם יקדש, וע"ע בסמוך אות קמ"ז. .
(שם שם)
4ולחטאת. הוקשו כל הקרבנות לחטאת קמועיין משכ"ל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה חטאת אינה באה אלא מן החולין ובידו הימנית ומתקדשת בבלוע, אף כל הקרבנות אין באים אלא מן החולין וביד ימנית ומתקדשים בבלוע קמזהחטאת אינו בא ממעות קודש, דכתיב בפ' אחרי והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו ודרשינן משלו ולא משל כסף מעשר, וחטאת נעשה בימין דכתיב ביה (ויקרא ד' ו') וטבל הכהן את אצבעו וילפינן שם ממצורע דכתיב ביה וטבל הכהן את אצבעו הימנית, וחטאת מתקדשת בבלוע דכתיב בה (לעיל ו' כ') כל אשר יגע בבשרה יקדש, ואף כל הקרבנות כן. והנה אע"פ דבדרשה הקודמת יליף התקדשות בבלוע ממנחה, מפרש בגמרא דאצטריכו שניהם, משום דאי ממנחה לבד היה אפשר לומר שאני מנחה דאיידי דרכיכא מבלעי [שהיא סולת בלולה], ואי מחטאת לבד לא היינו יודעין מנחה, דהיה אפשר לומר דבשר אגב דשמן קדיר משא"כ מנחה, לכך אצטריכי שניהם. .
(שם צ"ח א')
5ולאשם. הוקשו כל הקרבנות לאשם קמחעיין משכ"ל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו, ועצמותיו מותרין אף כל הקרבנות אין שפיר ושליא קדוש בהן ועצמותיהן מותרין קמטבאשם לא שייך שפיר ושליא שהרי מן הזכרים הוא בא [וצ"ע שלא למד זה לעיל מעולה שג"כ אינה באה אלא מן הזכרים], ועצמותיו מותרין לעשות מהן כלים, וילפינן זה מדכתיב לכהן אשר יכפר לו בו יהיה (לעיל פ' ז' ) עיי"ש. .
(שם שם)
6ולמלואים. הוקשו כל הקרבנות למלואים קנעיין משכ"ל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן אף כל הקרבנות מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה קנאר"ל במלואים לא היו בעלי חיים במותריהן שהרי קרבן צבור הם ולא הוכשרו שנים לאחריות וגם לא אבד אחד מהן והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון, אף כל הקדשים אין בעלי חיים מותריהן בשריפה, וכגון אם הפריש שתי בהמות לאחריות חובתו שאם תאבד האחת יתכפר בשניה או אם הפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב אחד והשני נותר, אין נותר זה בשריפה אלא ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבת צבור. .
(זבחים צ"ח א')
7ולמלואים. הוקשו כל הקרבנות למלואים קנבעיין משכ"ל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה מלואים נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני אף כל הקרבנות נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני קנגדפרשת מלואים נאמרה כולה בכל פרטיה בסיני כמבואר בפ' תצוה בפרשת וזה הדבר, יעו"ש. .
(תו"כ)
8ולזבח השלמים. הוקשו כל הקרבנות לשלמים קנדעיין מש"כ לעיל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה, אף כל הקרבנות בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה קנהושלמים גופא ילפינן מדכתיב בפ' ויקרא ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים כמבואר לפנינו שם. .
(זבחים ד' ב')
9ולזבח השלמים. הוקשו כל הקרבנות לשלמים קנועיין משכ"ל אות קמ"ב וצרף לכאן. , מה שלמים מפגלין ומתפגלין אף כל הקרבנות מפגלין ומתפגלין קנזר"ל מה שלמים יש בהם מפגלין ומתפגלין, שהדם הוא מפגל והבשר והאימורין מתפגלין, שאם חשב בשעת זריקת הדם לאכול הבשר חוץ לזמנו נעשה הבשר פגול, אף כל דבר שיש בו מפגל ומתפגל שייך בו פגול, לאפוקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שהן מתירים את עצמם, ואין בהם שיריים להתפגל מחמת עבודת מתיריהם, אין פגול נוהג בהם לענין חיוב כרת, היינו שהאוכל אינו חייב כרת, אבל לכתחלה אם חשב עליהן מחשבת פגול בודאי לא ירצו. ודין זה בפרטיות נתבאר אצלנו לעיל פסוק י"ח בדרשה זבח שלמיו, יעו"ש. .
(שם צ"ח א')