לא תעשו עול במשפט. מה ת"ל, אם לדיין, כבר אמור (פ' ט"ו), אלא מלמד שהמוכר נקרא דיין, שאם שקר במדה נקרא עול שנוי ומשוקץ חרם ותועבה רסאר"ל שעל ידי הכרעתו במדה ובמשקל הוא מגביל חלק הקונה או המוכר, כמו הדיין, ולכן אם שקר הוא מתואר הוא בגנות כדיין המעוות דין שנקרא בכל שמות אלו, כמבואר לעיל בפ' ט"ו, יעוי"ש.
. (תו"כ)
במדה במשקל ובמשורה. ת"ר, במדה – זו מדידת קרקע, שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים רסבלשני לקוחות שלקחו קרקע בשותפות או לשני אחין שחלקו, מפני שבימות הגשמים החבל לח ומתפשט כל צורכו ובימות החמה מתוך יובשו הוא נגמדו כויץ, כן פירש"י. וצ"ע במציאות זה הדבר.
, במשקל – שלא יטמין משקלותיו במלח רסגפירש"י שהמלח מכביד, וכ"פ רשב"ם בב"ב פ"ט ב', ולפי"ז קאי האזהרה על הלוקח, אבל ר"ת בב"ב שם ורמב"ם פ"ח ה"ז מגניבה כתבו שהמלח מקיל ומפחית את המשקל, ולפי"ז קאי האזהרה על המוכר דומיא דבמשורה שלא ירתיח כבסמוך, וכ"מ הלשון בירושלמי שהמלח שואב את המשקולת, וצ"ע שיחלקו במציאות. ואפשר לומר דאיתא להא ולהא, דבתחלת הטמנתה במלח מתוך שדבק המלח בה נעשית כבדה, ואח"כ לכשתתייבש מפחית אותה ארס המלח. ומבואר בגמ' דאע"פ שגזל גמור הוא זה ולא איצטריך להכתוב לפרט זה, אך איצטריך משום הא שיעבור על זה מעת העשיה.
, ובמשורה שלא ירתיח רסדשלא ישפוך המוכר את היין בחזקה ומגביה לתוך המשורה, מפני שעולה ברתיחה ונראית כמלאה, ועיין בערוך.
וגם י"ל הכונה דהנוזלים הנמדדים כשהם צוננים לא יחממם, דעי"ז יתרבו, כידוע, שהצונן מתכוץ ומתמעט והחמין מתרחבים ומתרבים וזהו שלא ירתיח, והוי דומיא דחבל לח ויבש במדידת קרקע.
. (ב"מ ס"א ב')