1שבט מיהודה. אין מושחין כהנים מלכים, מאי טעמא, א"ר יודן, על שם לא יסור שבט מיהודה יגבאור הענין, כי לכתחלה אין ממנין לעולם מלך בישראל אלא מזרע בית דוד, שכן נאמר בו (מ"א ז') כסאך יהי' נכון עד עולם, ורק כשאין לשעתו מלך ראוי מזרע בית דוד או מפני סבה אחרת, אז ממנין משאר השבטים. ונ"מ בין מלכי בית דוד למלכי ישראל [כלומר משאר השבטים], שמלכי בית דוד זוכים המלוכה להם ולזרעם עד עולם, כמבואר, ומלכי ישראל תפסק המלכות מבית כל אחד, ולאות על דבר זה אין מושחין לשום מלך בשמן המשחה רק למלכי בית דוד. וזהו שאמר אין מושחין כהנים מלכים, לאו דוקא כהנים לבד, אלא משאר השבטים, לבד משבט יהודה שממנו תוצאות למלכי בית דוד, ונקט כהנים לרבותא – אפילו כהנים, אע"פ שהם בעצמם ראויים למשיחה. ומסמיך כל זה על הלשון לא יסור שבט מיהודה, ר"ל שמלכותו קיימת לעד, ולכן רק הוא זוכה למשיחה, ודו"ק. .
(ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג)
2שבט ומחוקק. שבט – אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל בשבט, ומחוקק מבין רגליו – אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים ידלפי הפשט י"ל באור הלשון מבין רגליו שהוא רמז אל התולדה, כמו יוצאי חלציו, יוצאי ירכו, ובשליתה היוצאת מבין רגליה (פ' תבוא), אמנם י"ל כונה בזה ע"פ מה שמצינו כ"פ בש"ס שדרכם הי' שהרב בלמדו לתלמידיו הי' הוא יושב על הספסל ותלמידיו על הארץ, עיין ב"מ פ"ד ב', ומזה תוצאת הלשון הרגיל בתלמוד דן לפניהם בקרקע (סנהדרין י"ז ב'), ולשון מחוקק יתואר על הרב המורה ומחדש דבריו לתלמידיו, ולפי"ז יפה תארו בזה מחוקק למלמד תורה ברבים ע"פ המליצה מבין רגליו, דבישבו על הספסל ותלמידיו לפניו על הקרקע הוי ישיבתם לעומת רגליו. –
וע' ביומא כ"ו א', אמר רבא, לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתא או משבט לוי או משבט יששכר, ומסמיך זה אפסוקים שונים, ופריך בגמרא, ואימא נמי יהודה דכתיב (תהלים ס"ח) יהודה מחוקקי, יעו"ש, והקשו התוס' למה לא פריך מפ' שלפנינו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וטרחו לתרץ ואחריהם הרבה מפרשים.
ולי נראה פשוט, דכיון דכונת הגמרא להביא ראי' דלא משכחת צורבא מרבנן דמורי רק משבט זה, א"כ אין כל ראי' מפ' שלפנינו, יען שפ' זה הוא רק ברכה שמשבט יהודה לא יסור מחוקק, אבל אין ברכה זו שוללת מעלה או זכות זה משאר השבטים, די"ל דגם בהו יהי' כזה, משא"כ הפ' דתהלים דהוי כמו שאומר, מחוקקי – הוא יהודה, ובלשון זה שולל הויה זו משאר השבטים, ודו"ק. .
(סנהדרין ה' א')
3ומחוקק מבין רגליו. מכאן אנו גמירי, דסנהדרין בחלקו של יהודה הוי טועיין מש"כ בדרשה הקודמת, וע"ע בילקוט פ' חקת בפ' ומבמות הגיא אשר בשדה מואב דריש על סנהדרין שיושבין בלשכת הגזית בתחום רות המואביה, ויסוד הדרשה ההיא בנוי על דרשה זו. .
(זבחים נ"ד ב' ברש"י)
4כי יבא שילה. אמרי דבי ר' שילא, שמו של משיח – שילה, דכתיב עד כי יבא שלה טזבגמרא כאן איתא עוד בענין זה, דבי ר' ינאי אמרי ינון שמו, דכתיב (תהילים ע״ב:י״ז) לפני שמש ינון שמו, דבי ר' חנינא אמרי, חנינא שמו, שנאמר (ירמיהו ט״ז:י״ג) אשר לא אתן לכם חנינה [ר"ל עדיין לא יבא משיח], ולפי פשטות הדברים היו התלמידים מיחסים שם משיח לשם רבם, ואמנם צריך טעם בזה, ולא נתבאר לנו, ואולי לכבוד הרב ולכבוד התורה, וצ"ע.
ובנוגע לדרשה שלפנינו שילה שמו – נראה לפרש ע"פ מ"ד במ"ר איכה פ"א, דבי ר' שילא אמרי שילה שמו, שנאמר עד כי יבא שילה, שלה כתיב, ע"כ, והנה לפלא הוא, שבכל הספרים כתיב שילה ביו"ד, ואפשר לומר הכונה שהוא כמו אל תקרא שילה מלא אלא שלה חסר, והענין הוא לרמז על מספר של"ה שנים ע"פ הכתוב בדניאל י"ב, אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה [ר"ל שאז זמן ביאת המשיח], ועל זה נתנו סימן בשם של"ה לשנות המאות והעשריות והיחידות, ודו"ק. ולדעתי ברור הוא שזו היא כונת הדרשה כאן בגמרא, אלא שלא סיימו הלשון שלה כתיב כמו במ"ר. .
(סנהדרין צ"ח ב')